סתם סנונית / הארה |
נפש
נאנקת מרוב יופי.
אני כורעת ברך
בפני עוצמה גלומה.
זרקור לבן מתמקד בי
ערומה
על קצה צוק
ידי פרושות אל צידי גופי.
אקח את
שירצה שאקבל.
כמה טוב להיות אבק
כמה טוב להיות אוויר.
אני עלה
והחיים הם רוח
עכשיו זה אור
ואני כלי קיבול
העולה על גדותיו
האהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|