|
סגורה בין וילונות העיר העתיקה
מוקפת באגרטלי אנטיקה מקומית
חומות אפילות הופכות את ליבי
אליך...
שמה פתק ועוד פתק...
נבט זעיר של תקווה מציץ אלי מהחומה
שהשקית אמש
קרן שמש באפילת בוקר חורפי
בשעה מוקדמת לפנות בוקר
כשראשי מורכן ושארית דמעה על לחיי
עליך...
שמה פתק ועוד פתק...
כבר גדל הנבט והיה לפרח
שאהבת אמש |
|
|
אבא'שלי היה
ערומקו, עד
המצאת
ה"קוקטייל".
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.