ואת הולכת לעבר האור
ומותירה אותי בחושך

כי כשהבוקר מפציע
ואת לא שם
השמש מטילה קרנה
ואת רחוקה

ההרים עודם עומדים
האגמים כחולים בוהקים
השקט עודנו מרגיע
ואת אינך

הרוח עודה מלטפת
ריח שושנים באוויר
ציוץ ציפורים ברקיע
ואינך כאן

האנשים עוטים לבן
אווירת חג עוטפת
תפילות תקווה לשמיים
ותקוותך נטשה מזמן

הייאוש מהול בשיכרות
מיין האתמול
עשן הסיגריה מותיר ערפל
ורק צילך נותר

המבט לעבר האופק
מותיר אדם אבוד
מנהרות תקווה בדרך
ואת, ואני - לחוד

כי את הלכת לעבר האור
והותרת אותי בחושך.