|
ואת הולכת לעבר האור
ומותירה אותי בחושך
כי כשהבוקר מפציע
ואת לא שם
השמש מטילה קרנה
ואת רחוקה
ההרים עודם עומדים
האגמים כחולים בוהקים
השקט עודנו מרגיע
ואת אינך
הרוח עודה מלטפת
ריח שושנים באוויר
ציוץ ציפורים ברקיע
ואינך כאן
האנשים עוטים לבן
אווירת חג עוטפת
תפילות תקווה לשמיים
ותקוותך נטשה מזמן
הייאוש מהול בשיכרות
מיין האתמול
עשן הסיגריה מותיר ערפל
ורק צילך נותר
המבט לעבר האופק
מותיר אדם אבוד
מנהרות תקווה בדרך
ואת, ואני - לחוד
כי את הלכת לעבר האור
והותרת אותי בחושך. |
|
|
אז ככה: יהיה חג
כזה שבו יבוא
איזה איש שמן
בפיג'מה אדומה
על מזחלת שלג
מעופפת. הוא
יכנס לכל בית
דרך הארובה
וישים לילדים
מתנות בגרביים.
חוץ מזה כולם
יטעו עצים בתוך
הבית וישימו
עליהם כל מיני
נצנצים.
עכשיו תגידו לי
שזה שהמציא את
הכריסטמס לא
הוריד ראש לפני
שבא לו הרעיון.
האדמו"ר רוצה
מתנות בגרביים.
(ולהוריד עוד
ראש) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.