[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמנואל שן
/
שנת החתול

יותם חזר והביט בדף הריק בעיניים מעונות, נאנח והרים את העט
כמניף משקולות.  שרבט  פרצוף הוסיף לו אוזניים, שפם, גוף נפתל
וזנב מזדקר. חייך. אביגיל הייתה מציירת אותו הרבה יותר משכנע.


התיישב בכורסא, עצם עיניים וניסה לחדור מבעד למסך עייפות הרוח
והחומר ולהעלות בדמיונו נושא לסיפור ההולם את גיליון יום
הכיפורים. חייג אל המשיבון בביתו ונתקל  בזרם של איחולים
מאנשים שלא שמע מהם כבר הרבה שנים. הערב רד, מלווה באודם עמום
של שקיעה מהוססת. שני חתולים התקוטטו ליד פח האשפה הגדוש וריח
כפייתי של עוף מבושל עלה מהשכנה למטה.  

הכין את עצמו לקראת עצמו, עדיין לא מורגל בשקט של ערב ראש השנה
בירושלים. האבנים עוד הצהיבו באור אחרון. קבוצות, קבוצות, נהרו
אנשים לבית הכנסת הקטן שמעבר לעיקול. הוא לא ממש הבין מדוע בחר
בעיר זו, שבזרותה נראית מרחוק חלומית ובלתי מושגת, ומקרוב דומה
לכלא, שחונק אותך מכל העברים.  

הרהר בנסיעתם לרודוס, שזכר מלפני עשרים שנה. שדה התעופה הקטן
והמוזנח, והעיר דמוית ירושלים הצמודה לים. זה החלום שלי צהל,
י-ם עם ים. נעמי העירה לו שהוא בנאלי להחריד והוא חבט באחוריה,
נמלט אל בין הסמטאות המרוצפות והגיע אל השער הפונה לנמל. שם
נעמד מאחורי כותל עבה, הגיח ותפס אותה מאחור ונשק לצווארה והיא
חצי כעוסה וחצי צוחקת נאבקת להיחלץ מאחיזתו.  

- מה אתה חבר של עירן?
- כן חבר של עירן, השיב בחוסר סבלנות לדמות הרזה, הגבוהה
הגרומה, שחורת השיער, שניצבה בחצר הקטנה, למרגלות גרם המדרגות
המעושב והסדוק שהוליך לדירה.  
-  אתה גם  מצייר?
-  לא,  כותב.
-  מדליק, אני דווקא אוהבת לקרוא ספר טוב לפני השינה.  קראת את
הספר הזה של נורית לינור... שכחתי את השם שלו. יפה משהו מיוחד.

מה כתבת?
- פרסמתי כמה דברים, השיב באי נוחות לאור העובדה שהספר היחיד
שהוציא לאור  נקרא "נורית רוצה ללמוד" ( 2500 עותקים בספרית
ספרי חוויה לגיל הרך), ומאז לא הגיח ממנו זולת שרבוטים נפתלים
של דמויות בלתי מתוכננות.
- אם אתה צריך איזה רעיון לסיפור, יש לי סיפורים גזעיים
מהחיים, תוכל אפילו להוציא מהם ספר.
- תודה, בהזדמנות.

נעמי החליטה לסוע ויהי מה ולקחת אתה את הילדה. הוא התעקש
להישאר, שכן תקופת החגים הייתה עבורו הפורייה ביותר מאז
ומתמיד.  
- אז מה, תכתוב שם על חוף הים כמו המינגוו'י. כשאתה מטייל אתה
לא צריך לחפש את הנושאים, הם זורמים אליך מכל הכיוונים.  
-מה את מבינה בכלל בכתיבה? וממתי יש לי בעייה עם נושאים?  

- מסתבר שיש לי בעיה עם נוסעים -  הוא התגעגע ללשונה הצולפת
ולגופה העגלגל אך יותר מכל לזוג ידיה הקטנות של אביגיל תוקפות
את כריסו, לצחוק מתגלגל, לראש מתולתל המונח על ברכיו, מתמסר
לידו הבטלה ממלאכה שתלטף, עד שיתפנה לחלוטין ויסיים את העמוד.


עירן אמר: נו פרובלם, תבוא אצלי בנאדם. אני בסיני בחגים.  אני
לא סובל את כל הקדושה של התקופה הזאת, זה עולה לי על העצבים.
כך נקרתה בפניו ההזדמנות לשהות לראש השנה בדירה הזו בלב
הנחלאות. יותם היה בטוח שיצא ממנה עם סיפור מאוכלס בצפיפות
בטיפוסים ירושלמיים צבעוניים ומרתקים, משהו עגנוני בעוצמתו,
שונה ומפתיע מכל מה שכתב עד כה.

את המכונית נאלץ להחנות הרחק מהסמטה הסגורה לכלי רכב. את
הקניות ערך בשוק וסחב בכבדות  ארבע שקיות דחוסות דרך רחובות
נפתלים וגם הלך לאיבוד כשזרועותיו מאיימות להינתק מכתפיו. את
המטען העלה בשארית כוחותיו במדרגות הבוגדניות.  

המקרר הקטן העגלגל - אמקור 10 צבוע שחור - לא ידעתי שעוד יש
כאלה - בקושי הכיל את קניותיו הרבות.  שעה ארוכה ניסה לייצב את
האנטנה של הטלוויזיה הישנה, עד שקלט את שידורי ערוץ 1 מפוספסים
ומקוטעים. צופר שעבר ברחובות הסמוכים בישר את כניסת החג.  
ניגש להתקלח באמבטיה ישנה וחלודה וזרם מים קרים זרזף עליו.  
- לכל הרוחות אפילו דוד שמש אין לו, לתפרן?

אחר הצהרים, לאחר שדחס את עצמו לשינה לא נוחה על ספה רכה וקצרה
מדי, גדושת כריות וכיסוי בד פרחוני מוכתם, יצא למתוח איברים.
סבב בסמטאות כמעט ריקות, כמעט נטושות, בין בתים חדי קומה,
פינות שנוצרות יש מאין, חצרות זעירות עם עץ בודד נטוע במרכזן,
רחובות קטנים חלקם מרוצפים, חלקם סלולים. בתי אבן נוגעים
בקירות לבנים של תוספות בנייה מאולתרות ובגרמי מדרגות חשופים.
אור לבן של בין ערביים  צרב בבניינים בבוהק לא טבעי. האוויר
דמם. בבתים מכל עבר ניבטו אליו משפחות ישובות לסעודת חג מבעד
לדלתות פתוחות ומפתחי חלונות פעורים.  ברכות על המזון ועל החג
התמלמלו לאוזניו בנעימות שונות.

לאחר כמה תעיות ותהיות פלטה אותו השכונה אל מרכז העיר השומם.
חלף בחשכה את המדרחוב הריק שברחוב בן יהודה, והציץ בעצבנות אל
חלונות גדושים במזכרות לתיירים, תכשיטים בעיצוב זול, מספר
חנויות לביגוד ולהנעלה ובתי קפה סגורים מכל עבר. הגיע לקצה
רחוב יפו והציץ לרגע בחומות העיר העתיקה המוארות בכתום. האובך
שעדיין עמד באוויר, חסם את אור הירח והשליט אפילה מצמררת.  

מותש מההליכה הממושכת השליך עצמו על המיטה החורקת ונרדם
בבגדיו. התעורר  אל בוקר בהיר וקריר, עם מיגרנה חזקה. נטל
כדור, ישב ובחש בקפה והחל מהרהר בכניעה לאלתר וללא תנאי,
בנסיגה לסביבתו הרחובותית הבטוחה והמוגנת ולקפה הפינתי שלו
שאינו מאכזב לעולם, אפילו בערב יום הכיפורים. רק הפחד מתגובתה
האפשרית של נעמי הוא שמנע ממנו להודות בתבוסתו.  

- אשאר עוד יום אחר ונראה. ועלי גם להשלים את הסיפור המחורבן
הזה.  

מבעד לדלת חדרה לה דמות שחורה וזינקה אל שולחנו - חתלתולה על
סף חתוליות מלאה. היא נעמדה מולו ונעצה בו מבט מעיניה הירוקות
הענקיות. אז הורידה ראשה והחלה לחכך זוג אוזניים, שהיו דקות
וארוכות בצורה יוצאת דופן, בידו האוחזת בעט. לאחר מכן זקרה זנב
דק וארוך אף הוא,  זינקה ביללת חדווה, נרבצה בחיקו והחלה ללקק
את כפות ידיה.  

- לכל הרוחות אינה מבחינה כלל ביני ובין בעליה. שלח יד וליטף
את כריסה הקטנה הלבנה ותחושת שלווה אין סופית עטפה אותו לרגע,
ניתקה אותו מתחושת החידלון הספרותי . ואז נרתע בזעקת בכאב.
החתלתולה נעצה לפתע זוג שיניים חדות בזרועו הימנית.  נפנף אותה
ממנו בזעם ומיהר לעבר הברז לשטוף את היד הנשוכה. הפצע דימם
קלות. הוא מצא בארון בקבוק כוהל וחיטא את המקום. הזליף מעט
תמיסת יוד אדומה וחזר לשולחן. החתולה במנוסתה שברה את כוס הקפה
שניתז אל השטיח המוכתם ולא נודע כי בא אל קירבו.  

יותם שב ברוח נחושה לחידוש המערכה. נטל את כלי הכתיבה הלעוס
וניסה לרשום ראשי פרקים לסיפורו אך נדהם מרדידותם הבנאלית.
נטל סיגריה ופחית בירה מהמקרר וחזר להתמודד עם עצמו, הווייתו,
שורשיו ומצוקותיו.

רוח בהירה עברה בחלון ונפחה בקלילות את הוילון הירקרק הדהוי
אשר ליטף בחיבה את צנצנות הזכוכית והמכחולים השרויים בהם
שניצבו על האדן. מעט התכלת שנצפתה בין הבתים הייתה ידידותית,
חביבה מהולה בלובן דק. החל לרשום לפרטי פרטים את הנוף שנשקף
מחלונו, על גגותיו המעוקמים והכביסה בחצר ממול, המרקדת לקצב
המחול השמימי של הרוח. שלושה ילדים בכיפות שיחקו במרץ כדורגל,
שני אברכים בחליפות חלפו מתחתיו וארבע שכנות מליאות בשמלות
כותנה פרחוניות ישבו והחליפו בהתלהבות  מתכונים לחג.

הוא לא חש בארבע כפות רגלים קטנות שבות וניתכות בקלות על
ברכיו, ובגוף הקטן השחור, החוזר ומתמקם עליהן בלוויית טרטור
יציב של גנרטור. ידו הפנויה ירדה מוכנית וליטפה את גבה. הכתיבה
הלכה והתגברה הטרטור הלך והתחזק. אלא שאז בשיא ההתלהבות הקפיץ
אותו צלצול צורם מטלפון עתיק יומין  עם חוגה עגולה ושפופרת
ענקית. בו ברגע זינק הגוש האפל לעבר החלון עתיר הצנצנות. בליל
אפור עכור של נוזל שמנוני ניתז על השולחן ועל דפיו הפזורים
והטבילה אותם בשלולית צמיגה. כמה נתזים מהמכחולים שהתעופפו,
הטביעו חותמם בחולצתו הלבנה ומכנסיו האפורים.  
 
הוא השמיע קללה גסה והשליך תפוח בכיוון היעלמותו של היצור. אז
הרים בכעס את הטלפון - רק כדי לשמוע כמה רודוס נהדרת, כמה
פרפרים הם ראו בעמק ואיך הנוף מהמצודה מונוליט'וס  שם בדרום
נותר נהדר. וגם - כמה יפה היא לינדוס ואיזה אושר היה לטבול שם
בים למרגלות העיר והמבצר. בהמשך הוטחה בו השאלה הבלתי נמנעת
בלוויית צחקוק נבזי קטן: נו,  והכתיבה?  
- לא תאמיני, אמנם אני חייב לשחזר כמה דברים,  אבל זה ממש
קולח, אמר והתבונן בשלולית שנקוותה לרגליו.
- נו אז כולנו מאושרים, סיכמה. אתה רוצה לומר כמה מילים
לאביגיל? גול- גול  את רוצה לומר כמה מילים לאבא? לא? למה
חמודה? טוב נו אולי בשיחה הבאה. אנחנו מפליגות היום לאי מקסים
בשם סימי. אני שומעת כבר את האוטובוס צופר. אז ביי דרלינג, שנה
מתוקה וחג שמח.

רק לקראת הצהרים הצליח להשתלט על כל ההרס של אירוע הדמים
האחרון. מרח שכבה דשנה של תמיסת יוד על  השרטת הארוכה במורד
הירך ואת המכנסיים הקרועים המוכתמים זרק לפח האשפה. לאחר
שהצליח לאסוף את שברי הזכוכית ולהספיג את כל העיסה השמנונית
בסמרטוט המרופט שמצא במרפסת, התיישב וחימם לעצמו על הגז מזון
מוקפא בטעם סיני כפי שאהב. תוך כדי ארוחה מצא עצמו מתבונן מבלי
משים בציור שניצב על הכן ממול: פורטרט ענק של חתלתולה שחורה
יושבת על אדן החלון,  גבה מקושת, זנבה מתפתל בנחשיות  ועיניה
צופות בנוף השכונה. אותו נוף שעל תיאורו טרח כל כך  הרבה. רצה
לשוב למלאכת הכתיבה אולם למרות הקפה החזק שהכין, חש בעייפות לא
מוסברת הולכת ומשתלטת עליו. חזר וצנח לספה ונרדם עד שעות הערב
המאוחרות.  

התעורר וגופו כבד וכואב. הוא קם ממיטתו בחשכה מוחלטת. ניסה
לנווט את דרכו לכיוון מפסק החשמל וברכו נתקלה בעוצמה רבה בכיסא
שעמד בדרך. לאחר שהתאושש מהכאב ועיניו התרגלו לאפילה מצא דרכו
אל הקיר והפיח אור בנורה החשופה שנתלתה מהתקרה.  לאחר שהפעיל
את הקומקום החשמלי והכין לעצמו כוס קפה הרגשתו השתפרה. הוא
התיישב שוב אל השולחן והחל משחזר את תיאור החצר עליו עמל
בבוקר. הוא חש את כוחותיו שבים אליו מהיעדרות ארוכה. כתיבתו
הלכה והתעצמה והאדירה והתעבתה והפכה לנחיל מילים שזמזם אל תוך
הדפים. בשעה שתיים ומחצה לפנות בוקר חש ברגליו הקפואות. השתרע
לרוחב המיטה ראשו מטה ואחוריו מעלה והציץ אל מקום נעלי הבית
שלו. בעודו שולח יד נתקלו עיניו בשני ניצוצות רשפים ירוקים.
יותם נרתע לאחור בזעקת כאב, ממשש כלא מאמין את אפו השרוט.  

- המפלץ השחור הזה, אני אהרוג אותו. עם נעל בית אחת לרגלו ואחת
בידו והבעה של רצח בפניו קם לחפש את היצור. - אני ארוצץ את
ראשו.  אולם לאחר חיפוש יסודי בכל מקומות המחבוא האפשריים
בדירה: ארון הבגדים, סל הכביסה, ארונות המטבח  אחורי הספה
והשירותים, הסיק שהחיה נעלמה מבעד לחלון המטבח הפתוח. הוא טרק
אותו בחוזקה.

ארבע לפנות בוקר.יותם הדליק שוב את הבוילר מתוך כוונה להתרענן
באמבטיה חמה ולאחריה להתבשם על ארוחת בוקר שהכין מבעוד מועד.
מזג לעצמו תערובת גרנולה ירושלמית שקנה בשוק, חתך שני פלחי
אשכוליות והכין סלט יווני, הכל טרי שבטרי, בתוספת זיתים סוריים
גדולים, שנדלו לנגד עיניו מדוכן החמוצים. בצע מקובית גבינה
בולגרית לבנה ונוטפת פרוסות לבנות דקות והוסיף מנה נדיבה של
שמן זית שחרחר על הערימה המתגבהת. הותיר את כל התקרובת על
השולחן שתחכה לו בעלותו מן הרחצה, אך  לא לפני שוידא היטב שכל
החלונות בבית סגורים ונעולים.  

הוא צלל אל תוך שעת התרגעות ענוגה, שליווה ומטהרת, שהגביהה אתו
לספירות הגבוהות של הווייתו. ברקע התנגנה לה בטייפ הסימפוניה
השניה של ברהמס שכה אהב. הכל דמם. ואז מתוך המיית הכינורות
בקעה נהמה נמוכה. הנהמה הלכה והתגברה בהתמדה והפכה לזעקה
מאיימת שהאפילה על המוזיקה ואז הסתיימה בצרחה נוראה, כמותה לא
שמע מימיו, מלווה בקול נפץ וברעש כלים מתרסקים.

בצאתו נתקל בשיירי סלט פזורים על השטיח, בשקית החלב שפוכה
ונוטפת על הרצפה מנגד, בליל הגרנולה פזור על השולחן  וטביעות
רגלים קטנות ורטובות הילכו שוב על דפי הטיוטה  הספוגים בכתמי
שמן זית למכביר. דמעות עלו בעיניו. רצה לקחת הכל ולהסתלק
מהמקום המקולל הזה. אך אז  חדרה להרכתו ההבנה, שהוא נתון בקרב
ללא פשרות, במאבק ממנו רק אחד יוצא מנצח.

מבטו נתקל בשני ארגזי קרטון שהיו זרוקים במרפסת המטבח. אז
הבזיק במוחו הרעיון למהלומת הנגד. הוא נטל את הארגז הקטן  וטמן
בתוכו כמה פלחי גבינה צהובה מחוררת, זנב לקרדה מעושן ושתי
פרוסות נקניק. את הארגז הניח כנגד הדלת הפתוחה, קרא קריאות קס,
קס וקיטי, קיטי, קיטי, ישב באפלה והמתין. המארב הניב פרי,
מבחוץ נשמעה יללת שמחה ומיד אחריה רעש של גוף קטן המקפץ אל תוך
הארגז. אז ניגש ובהינף יד הניח את הארגז השני הגדול על גבי זה
הראשון וכלא את היצור שם בפנים, מיילל ומנהם בקול עבה וזר
שהעביר חלחלה בגבו.

מיהר למכוניתו עם החיה המבעטת, הניח את הארגז בתא המטען, התניע
ונסע. גלגליו הוליכו אותו בכביש המתפתל בואך עין כרם. הוא נשאב
אל תוך לבנונית סמיכה שעטפה את העמק וצלליות עצים גדומות
איברים  הגיחו זינקו לעבר הכביש כמו דמויות מעוותות מהעופל.
הוא דהר בין בתיו העתיקים של הכפר. השלט הוליכו שמאלה אל
המעיין ושם עצר במגרש חנייה קטן הפונה אל העמק. הוציא את
הארגז, הניחו על הרצפה, נתן בעיטה שדרדרה אותו במדרון והתרחק
בצעדי ענק לעבר מרכז הכפר. הוא טייל ארוכות בין הבתים אפופי
הצמחייה שחלקה פראית וחלקה מתורבתת, טיפס ועלה בסמטאות מעוקלות
מציץ לחצרות של בתים ומנזרים וצפה מעת לעת לעבר הנוף שהלך
ונפער למרגלותיו. לאחר שעתיים של שוטטות נעימה חזר למכונית.
הוא מצא את בית הקפה שבפינה כבר פתוח, ישב וזלל ארוחת בוקר
וסיים בלגימת כוס קפה הפוך כמו שאהב. השלווה שבה לשכון בלבו.

יותם התיישב ליד השולחן, קם וחזר כמה פעמים. וויתר והתיישב
בכורסה לעיין בעיתון. מזג האוויר השתנה בהדרגה: השמיים התעננו,
רוח קרה נשבה בעוצמה הולכת וגוברת, ברקים ורעמים בצעו את
השמיים. דפיקה בדלת הקפיצה אותו ממקומו. מאלי עמדה עטופה בחלוק
ורדרד. היא נראתה נבוכה לנוכח מבטו החודר והידקה את הבגד הדקיק
ביתר שאת אל גופה הרזה.

- באמת סליחה על ההפרעה אבל אולי ראית את איז'ו?
- מה?
- איז'ו החתול שלי.
- חתול? לא, זאת אומרת,. אני -  שום חתול.
- אתה בטוח? הוא תמיד קופץ להנה ואוכל עם לילית .
-  לילית?
-  החתולה של עירן, זותי שבתמונה פה.
-  מה, זה לא החתול שלך?  
- השתגעת? זותי לילית זותי. מתנפלת, נושכת, מביאה מזל רע.
עירן קורא לה השטן מהנחלאות.  איז'ו הוא מאמי הוא נשמה,
ג'ינג'י שמן שלא מזיק לאף אחד. אתה בטוח שלא ראית אותו?  
-  אם הוא יצוץ אני אודיע לך.
-  באמת תודה רבה, תסלח לי שהפרעתי לך  
- זה בסדר

טיפות גדולות הידפקו על הזגוגיות ופרץ של אוויר קר חדר מבין
סדקי החלונות.  יותם התכרבל בשמיכה, הדליק את הטלוויזיה וצפה
בסרט. אז פנה למיטה.  

בחצי הלילה התעורר לצרכיו. הפנס הקטן ברחוב כבה והאפילה בחדר
הסמיכה מתמיד. מגשש את דרכו הגיע ברגלים יחפות וצרובות מקור אל
האסלה, השתין, נעל מבלי משים את החלון הקטן שבחדר השירותים
שנדפק ונטרק ברוח  וחזר למיטתו.  הוא התהפך לימינו בחוסר שקט
ואז, הישר לתוך אוזנו- קול שלא מהעולם הזה, יללה שטנית מקפיאת
דם.  זנק באנקת כאב, נשוך בתנוך אוזנו ושרוט בלחיו ובצווארו
והגיע אל האור, אבל החדר ריק. החל לחפש שוב בכל מקום, הופך
רהיטים ומסיט ארונות, אך אין זכר ליצור הארור.

-  אני , אני לא נשאר פה רגע אחד נוסף. במהירות שלא העלה כלל
שהוא מסוגל לה,  ארז צרר וערם את כל בגדיו למזוודה ולשתי שקיות
ניילון לבנות, עטה על עצמו את מעילו רוכס לא רוכס את נעליו
ויצא בטריקת דלת  מהדירה.

עם שחר חזר לחוף מבטחים.  בצוהרי יום התעורר בחדר השינה המוכר
והטוב המעוצב בצבעים כתמתמים ירקרקים פרי עיצובה של נעמי. קם
והביט בפליאה בערמת החפצים הפזורה לרגלי המיטה. לאחר ששטף את
פניו במים קרים החלו לצוץ בזיכרונו חזיונות ליל אמש. נבר בכל
מיטלטליו וגילה שכל כתביו וניירותיו נותרו על השולחן שם בדירה
שבנחלאות.  

מצויד בכוס קפה שחור חזק לצדו, התיישב אל מכתבתו והתחיל לשחזר
בהתמדה את כל כתביו שהופקרו מאחור. הכתיבה קלחה לסירוגין, אך
הוא כה שקע בה עד שנרתע בבהלה ממגע זוג ידיים רכות שצנחו על
כתפיו. קולה של נעמי התנגן באוזניו: ובמה כבודו כל כך שקוע?
וממה אתה כל כך נבהל? מצפון לא נקי או משהו?
הציצה בכותרת -  השטן בנחלאות , יוצא מהכלל,  שלושה ימים
משאירים את הבחור לבד בירושלים וכבר המיסטיקה חודרת לעצמותיו.
עד כמה שאני מכירה אותך, אתה בטח הפכת  בסיפור שלך איזה חתלתול
קטן שהפחדת, לשטן בהתגלמותו.

יותם קם לקראתה  מהשולחן
- וו'או מה עשית לעצמך באוזן? הזדהית  עם ואן גוך?
- אל תשאלי נומצ'וק. את פשוט  לא מסוגלת  לתאר לעצמך את הסיוט
שעבר עלי.
חבוקים נעמדו ללא תנועה במשך מספר דקות.

על אדן החלון אחוריהם זינקה צללית שחורה. מבעד לוילון הלבן
הסתמנה דמות מטושטשת, שהתיישבה וליקקה במרץ את כפות ידיה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פר=שור
שור=bull
פר פר=bull
bull
bullbull=זין
זין=ואגנר

מסקנה:
פרפר=ואגנר


-ג'וני
והפרעושים


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/10/02 2:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמנואל שן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה