ועכשיו, שאת מוגנת
וגם אני
בשמורה של בדידות
על הדק
נלחצים אל הקיר
להקיף
חומות ומגדל שעון
בן זונה
של המאה הרומנטית
ההיא
-
ואגדה מתקתקת בראש
נעול אך נקי
כמו גן אירופאי סגור בסגנון
על טבע פראי
כטבעת חנק על צוואר תרבות
שוקעת בין שדים
לשבריו של בקבוק נוצץ למרחקים
ביומרה שופעת של הגיגים
נאצלים
-
כפנינים מזוייפות לכודות בין זרועות מלוכניות
של חצר מוות לבנה וקלאסית
להחריד
לשמלת מלכה מסוגננת מחשוף שדיים ושיניים
להכעיס
-
ותליון לב שותת אופיום על רקע שושן שחור
מזהיב
ומלך מט חובק שריון קשקשיו הנושרים
בנפולת אבירים
כמו תלתל בודד אך פרוע על מגן רוח
של פעם
שנושבת בין סיפורי פיות למגדלים בזמן
שקורסים על טירה ומבצרים
בחלל ריק ונפוח באוויר .
