תמיד חשבתי על עצמי כמי שיודעת לקרוא אנשים, איזה מבט חותך או
נגיעה שמותירה סימן, שפת גוף לא נוחה אלה הדברים שבאת יכולים
ללמד אותי מיהו  בן אדם.
אז זהו  שפגשתי "בחור מחבק",  בן אדם שהטוב לב, שהיכולת שלו
לספוג הכל להמשיך הלאה, להכאיב לעצמו בשביל לעזור למישהו אחר
והאכפתיות שלו מאנשים מדהימה אותי, איך קוראים בן אדם כזה שכל
מה שהוא עושה זה רק להיות טוב כל הזמן.
יש בזה משהו מזויף קצת, אבל במקרה שלו הטוב לב לא נובאה
מאינטרסנטיות אלא פשוט מאכפתיות. אני שמחה שיש אנשים כאלה
בעולם ,ובאיחוד שיצא לי להכיר להתחבר ולאוהב כזה, אני מרגישה
פשוט ברת מזל. אני מאחלת לכולם לפגוש כאלה. נדהמת מהבחור הזה
שוב ושוב. בייחוד כי הרושם הראשוני שהוא משדר מאד יכול להטעות
אנשים, אישית ראיתי מבעד לזה אולי כי גם אצלי פעם היה את זה
מעטפת צינית, מן דרך להרחיק בן אדם ולגרום לו להיות הצד
הפגיעה.
אומנם מה שקרה זה שישר חשבתי שהוא שונא אותי אבל התברר לי
לשמחתי שזה לא כך.
עדין הוא נשאר תעלומה וכל יום שעובר זה רק נהייה יותר ויותר
מתסכל בעייני. מתי אני יצליח להבין את הדרך חשיבה של "היצור
המחבק הזה"
נחמד ומתסכל... אוי!  מדהים אותי איך הוא  כל כך לא מעריך את
עצמו, אני מניחה שכל האנשים הטובים הם ככה. לא מעריך עצמו,
ומקריב את עצמו, ונותן ונותן לפעמים אני רואה איך הוא סופג
מהסביבה שלו, ומתחשק לי פשוט לנענע אותו, לסטור לו עם המציעות
ולהגיד לו  "אתה לא העץ הנדיב אז תפסיק"!. ושוב לפעמים גם הוא
מכאיב הוא אל שם לב לזה אבל, חסרה לבחור הזה המון מודעות, הוא
צריך לחשוב יותר לפני שהוא אומר דברים, ואולי זה שוב חזרה
למנגנון הציני שלו אני כבר לא יודעת.
אפילו את המבט שלו אני לא מצליחה לקרוא הוא פשוט עדין, איש טוב
ועדין, הבט שלו רך, הוא עצמו תמיד קשוב ותמיד שם. ואני מאד
שלילית לגבי אנשים. אבל הוא זה סיפור אחר. וגם החיבוקים שלו
פשוט חמים,  כמו להתעטף בסמיכה של כאב של מישהו אחר, ביחד עם
החום והאכפתיות. בקיצור "בחור מחבק" אני בטוחה שתגיע לקרוא את
זה מתישהו, אז רק שתדע שזה מה שאני באמת חושבת, ורק שתדע שאני
באמת אוהבת, ובאמת מעריכה ובאמת שמה לב לכל פרט קטן, ועדין
מנסה לקרוא אותך ללא הצלחה.

But I know that there's always more then meets the eye.