כשאתה יושב, מרחם על עצמך,
מנסה לחשוב ואז כותב, את הסיפור שלך.
פה בעצם זה מתחיל, כל מה שהם אומרים,
עוד טיפש אחד שמתבגר, משבר גיל העשרים.
כשאתה צוחק, ממה שלא מצחיק,
מנסה למצוא את התרופה שאת כל זה תפסיק.
לא עובר, זה לא עוזר, זה חוזר אותן שטויות,
התנשקת עם חבר, זה לא אומר, שיש לך נטיות...
מזל טוב, גדלת בעשרים שנה,
אז איך שכלום לא השתנה?
נשארת אותו דבר, אותו ליצן שלא יכול לבכות,
מזל טוב, גדלת בעשרים שנה
ויש לך תקווה קטנה,
שתשאר תמיד, אותו דבר, נשאר רק לחכות.
כשאתה יוצא, כבר אלף פעמים,
מחפש קצת שקט, לא מוצא, בדרך של סמים.
זה מוזר, אתה נשאר, בן אדם שרק בורח,
מהחיים והמציאות, ואת כל זה שוכח.
כשאתה בוכה, כמעט מליון דמעות,
ויש לך עשרים שנים לחוות תקופות רעות.
פה בעצם זה מתחיל, כל מה שהם חושבים,
בגיל עשרים אתה לבד, כולם פתאום עוזבים...
מזל טוב, גדלת בעשרים שנה,
ושומדבר לא השתנה.
נשארת אותו דבר, אותו ליצן שלא יכול לבכות,
מזל טוב, גדלת בעשרים שנה
ויש לך סיבה קטנה,
שתשאר תמיד, אותו דבר, נשאר רק לחכות.
מזל טוב, גדלת בעשרים שנה. |