שלום לך, אני שוב אביט
ואחייך. אולי יש דרכים
אחרות, אך זה כל מה שאני מכיר.
שיניים צחורות, אתה רואה?
אני כמעט מסנוור. אתה רואה רגיל
או שמא משהו
אחר?
יש לי חיוך מזמין, אני אומר הכל,
אתה מוזמן להכנס.
יש קורי עכביש מזמן
לא נכנס איש ולמעשה
מעולם לא.
אני עדיין מסנוור?
אני אחייך פחות. פחות מחוייך.
ובעצם למרות מראית העין,
מעולם לא הרגשתי כך.
אני אדבר פחות
עם הידיים. אני לא אביט
ממושכות. אני אוותר.
זה כבר הרגל אצלי. גם שאני מנסה
לספור כבשים, הן בורחות,
הן לא קופצות מעבר לגדר.
קח את הזמן שלך,
               אני אקח את שלי
ורק אביט עוד ועוד, לילות כימים וימים כלילות.
באמת עניין של מה בכך, אני הרי אומן
                                         בלחכות.