ידעתי כי הם בסה"כ חולפים על פניי. עוברי אורח. מקשיבה
לפילוסופיה שלהם, עוד מעט הם יגמרו או יגמרו באיזה בר נידח
באוקלהומה ישפכו את הלב בפניי אדם שזה עתה הכירו. אותי הם לא
הכירו, לא מכירים, לא יכירו. יש יותר מדי מרגלים על פני כדור
הארץ גם אני אבל אל תגלו. ואולי זה בכלל אני זה שמתבונן מהצד
והכל קורה מסתובב סביבו והוא סטאטי, דמות שטוחה, אף פעם לא
משתנה. משתנה?. אני לא נגמרת אף פעם. אני נצח. אבל פה ושם גם
אני באיזה בר, מתבוננת מהצד ושופכת את הלב בפניי אדם שלא מכיר
אותי. גם לא יכיר אותי. מדי פעם מישהו פולט קללה לחלל האויר.
והוא שהעביר אותי מזפזפ בין ערוצי הטלויזיה, מחפש סרטים
כחולים. גם הזמן נגמר בשלב מסויים, אבל אני נשארת. הם בסה"כ
חולפים על פניי.