זיוה אפטר / החולמים קיבוץ |
של פעם, חוזרים לרגע,
שוני פנים
עוטפי אדרת
אחרת , זוהרת,
זרוקת שייבה ונסיון,
האור בעיניהם שוב
אינו מתיימר להתגשם,
עולמם מלא בפסיעות זהירות
שהרחיקו לכת,
מצלול חדש
משמיע תיקוה בדיבורם,
חוזרים לרגע להיות
שוב חלק משרידי חלומם,
שנים של פקעת
צומחות זה מכבר
לים של פרחי חלומות נפרדים
וחוט שמקשרם
הוא לחיות את חלקם הפרטי
לעצמם הרחק מצלילי הפתיחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|