נתקעתי פעם בהזיית אל.אס.די, והייתי דרקון, והרגתי אותי, הפכתי
להיות מגירה עם שירים בגוף מחוספס וגם כשאהבתי נשפתי אש
ושרפתי. לא התכוונתי, זה פשוט שנתקעתי בהזיית אל.אס.די, והייתי
כאב קומוניסטי אז הכאבתי לכולם. לא התכוונתי... באמת האמנתי...
נו... אל תאשימו אותי. זה לא באמת אני. אל.אס.די. ואז הייתי
מסיבה והייתה בי משטרה כי היה בי אל.אס.די, וצחקתי. זה הצחיק
אותי כי גם אני נתקעתי בסרט לא כל כך שלי. כל כך נהניתי לשקר
והפכתי לשקר בעצמי. נשבעת. והמשכתי לצחוק ואז הייתי בנאדם
שיושב מולי. מסתכל לי בעיניים ולא מבין למה אני צוחקת ובכלל...
פשוט לא מבין, כבר עם הראש בין הידיים. ואני ניחמתי אותי
ואמרתי שזה בסדר כי זה בכלל לא משנה ולמי איכפת בכלל מי מבין
אותי ואז הייתי ילדה קטנה שלא מצליחה ללכת כמו שצריך וכל הזמן
נופלת על הפנים ולא אהבתי להצטלם כי תמיד תפסו אותי עם הפרצוף
בתוך הריצפה ופתאום נהייתי קודאק מומנט והייתי המשפחה שלי
והייתי כל כך דפוקה אז ניערתי ת'ראש והייתי אמת ואף אחד לא רצה
להסתכל לי בעיניים ואז תפסתי אותי חזק בידיים ואמרתי לי לא
לדאוג, זה לא באמת. זה רק אל.אס.די, ואז הייתי פסלון מזהב ואני
החזקתי אותי חזק בידיים ובעיניים בוכות אמרתי להורים שלי תודה
על זה שכל כך הרבה זמן הם צחקו עליי כי אני שמאלנית מטומטמת.
ואז הייתי שמאלנית בכיכר הומה אדם והחזקתי שלט של peace now
ונשארתי שם ילדת פרחים או נרות או סתם ילדה מדור הx, שלא רוצה
להיות אדם כוחני, אבל אין ברירה כי היא כזאת... ואז הייתי
דרקון והרגתי אותי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.