עמית הלפרין / הד צעקות |
משיל מעליהם את העלים
שהתייבשו עם הזמן
הד צעקותיך משיל מעלי
רגשות שהתביישו עם הזמן
צעקות נזרקות לחלל החדר
נושרות הדמעות כמו שלכת חמה
על המדרכה ביום סתיו מעונן
ולא נותר שום עלה ושום רגש ישן
מיותם שוב העץ וכך גם אני
ליל הסתיו התחלף בליל חורף קר
ערום העץ בלי שמיכת עליו
ואני בלי שמיכת רגשותיי
זועק וקורא שוב בשמך
לוחש מלותיי לעצים
שתיקה את לבי מדגדגת
צועק בלי מילים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|