New Stage - Go To Main Page

מ. יציק
/
האלכימיה שלנו

זוכרת איך פעם היו זמנים במערב
והמערב לא חייך אלינו סתם חיוכים זולים
שעברו את מהירות האור שזהר
כשנגעתי בקימורי גופך והגיטרה
הייתה נפרטת בשיא הרגש
גם כשהגיבור חטף כדור בחזה ?

תכף יגיע הקטע של התופים.
הרי תמיד חיכינו רק לו.

אולי תזכרי איך שרתי לך סרנדות שכתבתי
כמו רומיאו הגחתי אל אדן חלונך השבור
נשבר מבין הצללים אל ליבך שהואר
כשעשינו אהבה והיית בוכה בין שתי ידיי
מבטיחה להיות שלי לתמיד אפילו אם,
אז איך זה שאיני יכול לכתוב עוד אהבה ?

פעם אפילו ספרנו את נקישות התופים.
היום כבר איני זוכר.

עדיין זהו מיסתורין עבורי.
הכול כתוב בשירים שהותרת אחרייך לבטח
זו  תהייה החקירה הפרטית שלי,
וכשאסיים עם הדו"חות ואסיר את האבק
לא אוכל להתרגל לכך לעולם כנראה ואשאר
מצולק, ללא פיצוי.

עשרים ואחת זה היה.
עשרים ואחת נקישות עד שהמתופף
נוקש בין שני מקלות התופים
ומסמן שאפשר כבר לרקוד
לקצב סולטני הסווינג.
הו, ג'ולייט...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 15/2/03 15:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מ. יציק

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה