מ. יציק / ימים יפים |
איכה זה תחלפו על פניי כך מנגד
ואני איני בין ריבואות הרואים
שחורות כשמלות הנביאה בשער העיר
שפתיה אומרות ידענות כמו טבלה בשמן רגלה
והיא פורייה כאדמת האיכר התמה
מלחשת בלשונה קולות של אש אחרונה
ואני בשער העיר פניכם אקדם כמו נמלכתי
להזכירכם יופיים של האדם, השיר והעץ
ללמדכם את מילות כל לחשי הנגד
כמו התקוממה בי הרוח הנכונה
לכשף את הקץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|