המוות אוהב להסתתר לו מתחת לשעון היד של כל אחד מאיתנו, לשבת
בין צללי הרצועה, כשעל פניו עוויתות אירוניות וחיוך מלא בלעג
על הפאתטיות הנוראה של האדם.

על כך חשבתי כאשר התעוררתי אחוז אימה מסיוט ארוך ומיגע...
...פנים של בית מלאכה קטן, אור חיוור להוט לפרוץ את האפילה
הקרה, אך
רגליו כושלות והוא מוצא עצמו מובס במערכה כנגד האפילה והחשיכה
שחברו להם יחד, וכך כוחות "החש-פילה" מתקדמים אט-אט ככדור לבה
חם המשחיר את דממת החדר וכשמגיע לנורה ישנו פיצוץ שלא נשמע ולא
נראה. זקן בעת מלאכתו, כרחש ראשון היוצא מפיו של אילם, כך שובר
הוא את השקט, מתעסק במכונה העומדת בפינה. המכונה עשויה חלק
תחתון ועליון, כאשר אויר חוצץ בין שני החלקים. חלקה התחתון
נראה כקופסא נמוכה, לעומת זאת על חלקה העליון חרוט תבליט הנוטף
דיו, לצד חלקה העליון של המכונה נחה ידית שחורה ונראה שרבות
תויות האצבעות שעברו עליה.

הזקן מתכופף בכבדות, לוקח קרש זול מערמת הקרשים הזולים ומניח
אותו בתוך חלקה התחתון של המכונה, אחר לוחץ על הידית השחורה עם
כל כוחו ומהדק את חלקה העליון לחלקה התחתון, כעבור כמה שניות
אינטנסיביות מרפה. בודק כי התוית שעל התבליט עברה כראוי לקרש
הזול, מוציא אותו מתוך המכונה והולך לכיוון הדלת, פותח אותה.
האור המסנוור השולט בחוץ נעצר על שפת הדלת, מבין שחל עליו
איסור לחדור פנימה, מיד מפנה את ראשו ונעלם כלאומת שבא. הזקן
משליח את הקרש הזול בעל התוית, סוגר את הדלת וחוזר לעבודתו.
הקרש הזול אחוז תזזית של שליחות, חשיבות ומקוריות יוצא לדרכו.
כך מטפל הזקן בכל הקרשים הזולים שעל הערמה ונראה כי היא נמשכת
לעד. למרות עיפותו וכבדותו של הזקן, עובד הוא ללא הרף. נלחם
בשינה, בשיעמום, ובטימטום שבעבודתו. לפתע מבחין בי הזקן, הוא
מסתובב לעברי ומתחיל לנוע בביטחון כשעיניו לא עוזבות את עיני,
נראה שפניו קיבלו תמריץ אדיר והעיפות שאפינה אותו לפני-כן
התחלפה בכוח ונחישות לרצוח את הגורם הזר שחדר לפרטיותו. אני
מרגיש, שהוא מטביע אותי בתוך עיניו, שאני שבוי בתוך כישופיו
וידיעותיו האלוהיות. אני מסיט את פני ומביט על הקרש הזול
שמחזיק בידיו, כבר מרגיש את המכות שינחית עלי. עומד כפסל איני
יכול לברוח, להסתתר. הוא נעמד מולי, מגרד בזקנו הלבן, מביט בי
כנמר רעב מזיל ריר לפני סעודתו, הוא מרים את הקרש הזול ומראה
לי את התוית שעל הקרש "אני עוד שכפול-אדם"...

בערב, בצעד מפתיע, החליט המוות לחרוט לי קמט-זקנה מתחת לעין,
בתמורה קניתי לו מוצץ קטן, שימצוץ כשיהיה לו עצוב.

ככל שאני מזדקן הוא נעשה צעיר.