[שמעתי - זוועות כגון אלה סופרו ודווחו לגבי ההיריון, בעיקר
הלידה, ובכלל.]
הייתי עדיין ביסודי ואחרי שקפצתי כיתה - בכיתה ז', או ח' -
כשניגשה אליי ילדה מן הכיתה וביקשה לדבר איתי בסודיות. מה אני
יכולה לעשות, עמליה, אני חושבת שאני בהיריון. היא הייתה
בהיריון. מה זה, רק פעם אחת, ולא ידעתי בכלל מה קורה, אם יידעו
בבית יהרגו אותי, ממש, ויסלקו אותי לתמיד, אולי אימא שלך יודעת
מה אני יכולה לעשות, ואימא שלי ידעה מה לעשות, הכתיבה לי שם,
כתובת ומספר טלפון, החלק המוניטארי היה קשה, השכנה השיגה,
קבענו תור ופנינו אל הגינקולוג, מי שאחרי שהסתיים הכול הסביר
לה - לילדה המבוהלת ועם רגשות אשם וחרפה מאז ועד עולם - מה
היה, מה קרה, מה עליה לעשות למניעת הריונות נוספים, רשם לה
גלולות, שאל אם גם אני צריכה, הנעתי ראש וידיים בסירוב, הערתי
לחברתי אנחנו כבר חמש שעות מחוץ לבית, ישאלו אותנו מה עשינו,
היא אמרה אני זונה, זה בטוח, אני זונה, הזכרתי לה הרי בעצמך
אמרת שלא הבנת כלום ממה שקרה, היא אמרה עכשיו לא אוכל ללדת אף
פעם, אמרתי לה הגינקולוג הזה בסדר גמור, בטח שתוכלי, רק תיזהרי
להבא, לא יהיה עוד משהו כזה, גמרתי עם בנים, לא רוצה לראות
אותם יותר אף פעם בחיים שלי, איזה מזל יש לך עמליה שיש לך אימא
כזאת, הלוואי עליי. לא נספר על זה אף מילה. לא, לא נספר אבל
יידעו שאני כבר לא בתולה. גם את זה אפשר לפתור, הסברתי לה, אבל
היא לא הקשיבה עוד. בכתה. במשך שבועות ארוכים הייתה שתקנית
ביותר.  יום אחד, כשרק שתינו נמצאנו בחדר השירותים, אמרה לי
דרך אגב עמליה, אני לא לוקחת את הגלולות שהוא רשם. אין לי
כוונות להפוך למזרון בית הספר.
מי שהייתה מזרון בית הספר הייתה יפה ומושכת. שום  מתאם
יופי/כיעור וניסיונות לשאת חן. על סיפורים כאלה שמענו, כמעט
ראינו את הגעתם, אבל הנה, זאת התייחסה אל עצמה כאל מפותחת
ומתקדמת, מה יש כאן לשמור, תופרים לפני שמתחייבים לבחור המיוחל
ונגמר העניין. אימא שלי אומרת שאלה שטויות במיץ עגבניות. וזה
כיף, תאמינו לי. חברתי שהרתה זה-כבר גיחכה בלבד. משהו העיב
עליה, ניחשתי שלא התאוששה, אבל כיבדתי את שתיקתה. אילו הייתי
קתולית הייתי נהיית נזירה, לחשה לי באחת הפעמים שהמזרונית
התפארה ברשימת הבנים-המועמדים שביקשו את חברתה. אולי תשיגי לי
שיחה עם אימא שלך ביקשה-התחננה והתייסרה, עדיין בלחש, אולי,
נעניתי, אבל אם אימא לא תוכל בגלל המשמרות שלה בעבודה, אשיג לך
את השכנה שלנו, היא כמו אימא שנייה בשבילנו. גם היא בסדר שאלה,
גם היא בסדר עניתי לה, אם כי הרגשתי וידעתי שלא השכנה הייתה
מקור הביטחון העצמי שלי. היענותה של השכנה נראתה לי כמתוך
הרגל, מה, שאלתיה, אז זאת אומרת שיונה ומרגלית ביקשו ממך
לפניי, זאת אומרת שאת מתביישת באימא שלך באה תוכחה מפיה, לאו
דווקא, אבל- ומבטה שתל אותי במקום ולא יספתי. תתביישי לך. אני
מתביישת. נו טוב, תביאי את הפרגית ויהיה בסדר. בקצב הזה כדאי
לי לפתוח בית ספר לחינוך מיני. למען האמת, אני צריכה להעלות את
ההצעה לפני אימא שלך. בסדר, בסדר, עמליה. אל תיבהלי. אימא שלך
לא תסכים. יונה לא תסכים. נכון, יונה. את יודעת יופי שזאת
יונה. היא עוד תביא לי את הילדים שלה. פטפטתי דיי. יהיה בסדר.
כשנתניה הופנתה אליי באותו נושא על ידי השכנה שאלתי אותה
בכעס-מה  למה אני, ושכנתנו המבינה קרצה לעברי ואמרה בהדגשה
מפני שאת יודעת משהו, עמליה, ואת ואני יודעות שאת יודעת. נתניה
הרימה גבה ונסוגה מתוך בהלה והשכנה מיהרה להרגיעה, אל תדאגי,
נתניה, אין לה ניסיון אישי לאחותך עמליה, אבל היא כבר שימשה
בתפקיד מורת נבוכים, ובהצלחה. מה, גם לבנים הסברת, לא נתניה,
אז תגידי מורת נבוכות. מקריצתה ומנימת קולה הבנתי שהיא - השכנה
- כיוונה לשיחת הלוואי הקצרה שהתנהלה בין שתינו על אודות אימא
והוראת חינוך מיני. עדיין היססתי. עמליה, תתייחסי לזה כמו
לתרגיל לקראת השאלות שיהיו לילדים שלך. לא נורא. אני לא בורחת.
אני כאן אם תהיו זקוקות לי.
לא היינו זקוקות לה.
יא עמליה, את אלופה בנושא. עכשיו תשמעי, יש לי חברה בכיתה
שעושה רושם שהסתבכה כהוגן, אני לא יודעת איך להסביר לך, נתניה
גמגמה ולבי וראשי גמגמו איתה באחוות מצוקה, לא עמליה, זאת לא
אני, אני נשבעת לך, אביא אותה אלייך, יש לה חלומות ממש
מפחידים, היא חולמת שהאח שלה שם לה איזה חומר בחלב שהיא שותה
לפני השינה ואחר כך מתנפל עליה, תגידי לה שלא תשתה שום דבר
בחברת האח שלה לפני השינה עניתי לה מיד, ואחר כך נראה. ושתיבדק
אצל רופא גינקולוג. ושתודיע לאחות בבית הספר. אין לי רעיונות
נוספים נתניה, אם אחיה מכריח אותה באמת, אז קודם כול זה גילוי
עריות, וחוץ מזה מסכנה החברה שלך. ואת בטוחה שלך עצמך לא קרה
כלום. אני בטוחה. אימא עברה ושמעה, כנראה, כי העירה נו, הפנקס
בדוח והיד רושמת. ונעלמה.
עכשיו אני בחדר שלי ושל נתניה, מחפשת אחר הצללים האפשריים שהיו
מקור לכל סיוטינו, אבל אין. חדרנו נותר כשהיה. אחרי שנישאה גם
מרגלית אימא עברה לחדרה. ושל יונה. יונה לא הייתה מרוצה
במיוחד, כאילו ביקשה להחתים את אימא על מגורי קבע במסדרון, אבל
אימא אמרה לה כשתבואו לבקר, תהיו בחדר שלך. אני לא נוגעת בשום
דבר שלך או של מרגלית, מה שהשארתם יהיה פה עד שתיקחו. או
תזרקו. הבנתי שחששותיה של יונה היו טמונים בשידה, במגירות שלה,
אימא קלטה את הרעיון שהבליח מעיניי ואמרה בפסקנות בבית הזה אף
אחד לא פותח את הפרטיות של אף אחד אחר. נקודה.
ובכן, ובדרך אגב, הרי שהייתה לנו אחלה-אימא. כאילו שכחתי.
כאילו. בין החתונות של מרגלית ושלי נתניה פנתה שוב אליי, שוב
בעניין אותה החברה בכיתתה. העניינים לא היו פשוטים כלל ועיקר.
היא מוצצת אצבע כל הזמן והיא כמו קפואה ולא עונה ורוצים לסלק
אותה, כאילו הכול באשמתה, אומרים לה שהיא ממציאה, היא לא חולמת
עמליה, האח שלה לובש את הגומי והכול, רגע, תני לאימא לעבור שלא
תשמע, כדאי שדווקא אימא תשמע, תאמיני לי אמרתי, ואימא הקשיבה
ושתקה עד שאמרה אז מסתבר שהפנקס קדוח והיד תנשמת. אני אברר
במחלקה שלי מה אפשר לעשות, אני דווקא מאמינה לילדה. מה אימא
עשתה בדיוק אני לא יודעת, גם לא נתניה, גם לא הורי הילדה, ואיש
לא יידע שאימא ארגנה את התלונה האנונימית וההזמנות והביקור וכל
הדרוש, ואנקת הרווחה שנפלטה מגופה המקפץ של נתניה העידה על
התודה-רבה-רבה-אימא שלא הייתה מסוגלת להגות. אימא הבינה וסלחה,
כנראה, כי לאחר כל הסידורים ובסופם של הבלגנים ההם, ולאחר
שהילדה נשלחה לפנימייה, ולאחר שנתניה צעקה בכעס את ההורים שלה
צריך לשלוח, לבית הסוהר, ואת האח הפושע שלה, מה היא אשמה,
ובכן, לאחר כל אלה סליחתה של אימא התבטאה בחיוך ואמרה הערב
אנחנו יוצאות לאכול אצל פינק. פינק היה ועודנו מוסד לאניני
טעם, הבטנו באימא ביראת כבוד, שתקנו, התלבשנו כיאה לאירוע, לא
צריך להתקשט, נתניה, גם לא את, עמליה, הכי אלגנטי זה הכי
סולידי, דברי אימא, ואימא נראתה יפה ונאה וסולידית, לא הופתענו
כי כבר ראינו וידענו, ובכל זאת פלטנו מי היה אומר, והתקבלנו
בכבוד הראוי, ואירחו אותנו בהתאם, מה יש לדבר, ובמשך הארוחה
נתניה ואני שוחחנו בחצי-קול, מדי פעם שיתפנו את אימא, ההיה או
חלמתי חלום. היה. איך אימא זכרה שהילדה הייתה אותה הילדה
שנתניה סיפרה עליה כשנה לפני כן - רק אימא יודעת. רק אימא
ידעה. על החלומות דיברנו - בלי פירוט יתר, כאילו כלום - ונתניה
אמרה אז יש חלומות ויש חלומות, ואני לא התאפקתי והעליתי את
הסיוטים ההם, אבל בעקיפין, הילדים בטוחים שיש שם איש, או קוסם,
הבנות בטח מפחדות נורא, אולי גם הבנים, ובטרם אמשיך נמלכתי
בדעתי, אימא ואני העברנו מעין מסר חשמלי וסודי זו לזו ואמרתי
טוב שכבר גדלנו. רחמיי נכמרו על נתניה שחפצה בפתיחות שלא הייתה
לה כלפי אימא, כלפיי, כלפי יונה, כלפי מרגלית - גם אצל נתניה
היה שם איש. דווקא נתניה החזירה את נושא הילדה לשיחה, בשבילה
לא היו אלה חלומות, זאת הייתה המציאות, ורצו לשכנע אותה שהיא
משוגעת. איזה הורים. והשתתקה. מסר סמוי נוסף וחשמלי מאוד שיתק
אותי. הבנתי. נתניה לא יכלה להביע הערכה גלויה בפני אימא. שנים
על שנים של תרגול קשה היו חזקות ממנה. האשמתי את עצמי, כמה אני
חלשה, הרי יכולתי להיות האחות הגדולה בשביל נתניה, שתינו באותו
חדר, ואני לא מצליחה לגבור על המחסום, באשמתי אני לבד ונתניה
לבד. למרות הסעודה האינטימית. ורחמיי נכמרו עליי - גיבורה
גדולה, לא מסוגלת לגבור על המחסום שחצץ בין אימא לביני, מעשה
ידיה של יונה לתפארת מדינת המשפחה. בלי מילים חשפה אימא את
הרהוריי, הרגשתי, שתקתי, שתקה.
חששתי לנתניה. מצאתיה חולמת בהקיץ ומתבעתת מעצמה. שמעתיה אומרת
הרי יש שם איש, ראיתיה בוחנת כל פינה אפלולית בחדר, בכניסה,
מתחת לגרם המדרגות, מאחורי הקיוסק הסמוך לבית הספר, איפה לא
הזדחלה לא ידעתי, איפה כן כמעט נקברה חיים ראיתי, שמעתי בחיי
שיש כאן איש, שמעתי איפה זה, איפה הוא, עוויתות ראיתי,
והתמרמרות, אילו היה גבר בבית היה כאן הרבה-הרבה יותר בטוח,
כעבור זמן ראיתיה מתכופפת בהיחבא לבחינה יסודית וקפדנית מאחורי
כל שיח שהטיל צל חשוד, מתחת לאוטובוסים ומכוניות כאילו אבד לה
עגיל, או משהו, ומצבה לא שפר, וכמו טמבלית מדופלמת נאלמתי דום
כל אימת שרציתי לפנות אליה, כל אימת שחפצתי ללטפה, כל אימת
שביקשתי לשתף את אימא. אימא שלך אומרת שאת מתפתלת וגונחת
ושיכורה ולא מיין אמרה לי השכנה כשקראה לי אליה. והיא אומרת
שנתניה ובכן - את יודעת. דברי. מה יש לי לדבר, זה בטח קשור
לחברתה לכיתה, נתניה בטח נדבקה - גם את יודעת. וגם אימא יודעת.
מה שתציעי יהיה טוב. אני מציאה שתמצאי דרך להביא את נתניה אל
שתינו לשיחה. יופי. אז עכשיו תני לי עצה נבונה, מה להגיד לה,
איזו שיחת מוטיבציה. כבר הייתם אצל פינק, ננסה הפעם שה-סימון.
סעודת רווקות לפני החתונה שלך. אף אחת לא תיעלב. עד החתונה שלי
יש המון זמן. נדמה לך. אם יש לך רעיון אחר - לא היה לי רעיון
אחר. והסיבה למסיבה נראתה נושא לשיחה ולהרחבתה. למה לא.
ולא היה צריך. יומיים לפני הערב החגיגי, ולנוכח מצוקתה, הוזמנה
נתניה אל השכנה בתירוץ הדחוק של מה תלבשי לסעודה הפרטית, אחותך
היא כלת השמחה, זה בטוח, אבל היא רוצה לראות אותך יפה, גם זה
בטוח. כן, זה היה קשור לחברתה לכיתה. לא, הערב החגיגי לא בוטל.
הפעם השכנה הייתה זו שניסתה לקרב בין שתינו, וגם הפעם - לא
הלך. השכנה ואני נאנחנו. אף נתניה נאנחה.
והערב עבר, חלף-הלך לו.
היה שם איש ולא היה, היו שם חרדות שהיו, היה והיו.
והייתה שם אימא שהייתה, ויכלה להיות סבתא נפלאה שהייתה ולא
הייתה אחר כך, ונתניה יצאה בהפסד עצום, אולי גם אימא, בוודאי
אני.
כשאימא ראתה את פרצופינו העגומים למחרת בבוקר מלמלה כאילו
לעצמה הכול רשום והרשות לקויה. במשך ארוחת הבוקר ישבנו שותקות.
כשראתה את תנועותינו המסורבלות ליד הדלת, בלכתנו - נתניה לבית
הספר, אני לעיסוקיי הארעיים -, פלטה בבהירות הכול חסום והרשות
נטויה. והוסיפה: עדיין. שמענו. ושתקנו. עדיין הדגישה אימא,
עדיין, ככה שהקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. אז יהיה שהכול
נשום והרשות אבודה. תצאו כבר, אל תאחרו. ממילא אצלנו באמת
הידיים ידי עשיו. יום נעים ויפה.
שלא היה.
תעזבי את הפרגית האחרונה, תניחי לה, היא במצוקה שמעתי את השכנה
מאחורי אוזניי, כאילו לעורפי העיקש, לא פחות עיקש מבושתי ליד
אימא. עזבתי. הנחתי לה. תביני, היא צריכה את השתיים הגדולות.
אבל גם שתינו שתיים. כן, אלא שאתם השתיים הקטנות.
ואילו ליונה לא היה קל. נטלה כתר, נטלה שרביט, ולאנסמבל קאמרי
כמו שלנו היה קשה, בייחוד עם ניסיונותיה לביצועים פילהרמוניים.
היא צרמה וזייפה יותר מפעם, יותר מרצונותיה, מעל לתזמונים,
מעבר לחזרות שעייפו מעצמן. אף לאחר חתונתה שרביטה הונף ללא הרף
וללא מורא - היה שם איש וצדודיתו נמסכה בזו של יונה. או ככה
נדמה לי. ולמרגלית. ולנתניה. אימא שתקה. ידעה כי היינו משתיקות
אותה. כמו שאימא שלכם אומרת פתחה השכנה. באמת אצלנו הידיים ידי
עשיו סיימתי אני. התכוונתי למשהו אחר אבל זה בסדר גמור העירה.
השכנה. חבל. השכנה.
והלא שנות ההתבגרות לא נועדו לדיכוי כי אם לצמיחה עליזה ופרועה
לכל כיוון. צמחנו בלי גבול. ולא מרדנו. ביונה. התקנאתי בכל
ישותי בצרותיהן של חברותיי, שאמנם לא היו אלה צרות  מעטות או
בלתי חשובות, אולם התמקדו בעצמן, בנשיותן, בכוחן החדש, מהמם,
מהפנט, עוכר שלווה ושינה. הכישוף היה קסום. ובירושלים שעדיין
הייתה סינדרלה על גבול חצות - יבוא הנסיך למחרת והנעל האחת
בידו. על כרית בצבע ארגמן. ובד קטיפה. למי היה ספק בלב.
אבל לפני כן מגיעה שעת הדאודורנט. חובה.
התכשיר הגיח מאי-שם ופגש בידה של יונה כשאחותי הבכירה פצתה פיה
ופצפצה ראשית-תלונה, אימא אמרה לה זה הפתרון, יונה נבוכה ושאלה
ומה עם כל-כל זה, אימא אמרה מתקלחים ומחליפים בגדים תחתונים
לעתים תכופות, ומה עם כל היתר, עם-עם-, אימא אמרה יש סבון
דאודורנטי על השידה שלך, יש לך עוד שאלות, אחותי הבכירה הבחינה
בכל שלושתנו מתוך ערמת הבצבוצים, כל השלוש בוחנות אותה, החליפה
הילוך ונענעה בראשה, לא-זה-מספיק-ודי ונראתה כילדה שסרחה. בטח
שלחו הדודים מאמריקה, שינסה מותניה בהילוך תפניתי, ואימא תוצרת
הארץ כחול-לבן, את יודעת לקרוא, יונה. בסרטים רואים שעושים
אמבטיות עם הרבה בועות, נפלא, יונה לא הרפתה, ומורחים משהו
טוב, תבקשי מהאחים שלך בודי-לושין וקצף לאמבט, תוכלי לבקש
בעצמך כשיטלפנו, הם דווקא ישמחו, עדיין יונה לא הרפתה, לא, מה
פתאום, אני לא קבצנית, תבקשי את, אם זאת בקשה אישית לפינוקים
מן הראוי שאת בעצמך תשאלי אותם, אימא דיברה בנחת, לי לא נעים,
מה, אני לא מכירה אותם, את תגידי שחסר לנו בארץ, יונה לא הראתה
כל סימן היכר לכוונת סיום, אימא אמרה לא בדקתי, תבדקי את
בתמרוקייה, אם באמת אין תוכלי לספר להם שחיפשת ואת מחפשת
ואצלנו כנראה זה לוקסוס, מי מספר לדודים שלו פרטים אינטימיים,
השתגעת, יונה כבר הגיעה לשלב הנגיחות ופתחה בניגוח חזיתי, אני
מיואשת ממך, את, פרטים אינטימיים לדודים שלו מספר מי שמבקש
מאימא שלו פתרונות אינטימיים ומתייאש ממנה, מישהו שמדבר כמוך
נראה לי מועמד מתאים לשיחות נפש כאלה, אלא אם אני טועה מאוד,
אימא דיברה לאט ובנחת, מה בוער, על יונה לבשל מתקפת נגד, הא
אימא, אימא, חזקה מהאלוהים ומסתורית מהמונה-ליזה,
עשר-מאות-שנים לא יספיקו לפענח את סודה, אף לא יועילו לקרוב אל
ישותה, שלושתנו עדיין בערמה מביטות ומחליפות מיקום-עיניים
בחיפזון ועייפות ומיואשות מיונה הגדולה והמובסת, עצבניות, פה
מבליח ניצוץ תקווה, שם חיכוך רגליים שהרצפה משמיעה, יונה לא
זזה, אימא לא נראתה ממהרת לשום מקום, אני מיואשת ממך סיננה
יונה, ככה זה בכנסת ישראל חייכה אימא, מה את משנה נושא קצפה
יונה, שום שינוי נושא, שני יהודים שלוש מפלגות, בת ואימא כנסת
בעייתית, יונה לא זעה, אימא לא זעה, את יש לך רעיונות באמת
הטיחה יונה בצרור יריות חדש, כמעיין הנובע נענתה אימא והכדור
של בכירתנו החטיא, יונה עדיין רקחה מרקחה חדשה ונעזרה בחומרים
שהוגשו לה, מה מעיין נובע איפה מעיין נובע את מיובשת מזמן, פלא
שילדת אותנו, והפלאים גדלים מדי יום, מה הפלא, תפסיקי שטויות
איימה יונה תקועה עמוק וחזק עם עצמה, אתמול בבית ספר המורה
אמרה שכששני ילדים רבים ככה זה סימן שהם תקועים, שיתפה נתניה
את כולנו בהשכלתה הטרייה, מרגלית היסתה אותה אבל נתניה המשיכה,
והמורה גם אמרה שכדאי לעזוב אותם וזהו, מרגלית שילחה תוכחה
בכסות ליטוף קל, והמורה גם אמרה שכשאין קהל אולי יפסיקו לריב,
נתניה נשמה והמשיכה, עכשיו אני מבינה מה זה שילדים תקועים, הם
נראים כמוכם, שתי ידיים קטנות ועשר אצבעות לה יש וכל דבר
יודעות הן, פרוסות ומצביעות על שתי הכוכבות בלב לבו של חדר
השירותים, ואני התעייפתי הודיעה, הרגל נרדמה לי והיא מדגדגת
נורא, למה את מסתכלת ככה יונה, מה אמרתי לא בסדר, אני דווקא
שמחה שנתתם לי הזדמנות לספר לכם מה היה אתמול בבית ספר שלי,
יונה פנתה ללכת בגו זקוף ובראש מורם, אימא אמרה בחצי-קול למעשה
הזה של הקטנה ייקרא Deus ex machina, לא הבנו, לא שאלנו, אפילו
נתניה לא הראתה סקרנות, למחרת הופיעו בודי-לושין וקצף לאמבט על
המדף למצרכי יום-יום בחדר השירותים, לא תוצרת הארץ ולא תוצרת
אמריקה, מרגלית נתניה ואני נמצאנו לומדות את הנושא ואימא אמרה
זה עוד לא בשבילכם. עוד יהיה. והיה.