New Stage - Go To Main Page


[איפה לא היה אבא אנחנו לא ידענו, אם כי ידענו יפה-יפה איפה כן
היה אבא שלנו  -  אפילו במרק.] הילדים אומרים שאני  מדברת
עברית יפה מפני שאין לי אבא, נגיחה של יונה, כן, כולם אומרים
שתי גרוש ושלוש ספרים בשני לירות ורק אני אומרת שני גרוש
ושלושה ספרים בשתי לירות כי אין לי אבא, זה מפני ש-, ככה הם
אומרים לי, תוספת של מרגלית, אני יוצה לדבי כמו כולם, נתניה
מיתוספת, אימא, אימא,  אימא אוספת כלים, עם הזמן כולם-כולם
ידברו כמוכם, אימא מאספת. בלענו אבא ולעסנו אבא והזענו אבא ומה
לא ואיפה לא. זה ייפסק, אל תדאגו, יימאס, דעתה של השכנה.
בינתיים - אבא בסיטונות, אבא בקמעונות, אבא בערמות, אבא בחפיסת
יחיד, תווית כן/לא אבא כן/לא/כן/כן על הדשא תחת הדשא בנחיל
הדבורים הנמלים מתקרב מתקרב חם חם חם שורף. די. די. ופסק.    

וחזר. אלא מה. התחסנו עם הזמנים הקשים, נהנינו והתבדחנו, ילדות
בריאות גידלה אימא, ילדות בריאות את מגדלת, השכנה פרגנה לה
בחשבון חיסכון דן-חסכן לכל מטרה, לבדי כעסתי על יונה כי הרגשתי
שאימא זקוקה למילה טובה, אבל הפלא ופלא - אימא התחזקה עם כל
תקרית, כאילו קיבלה אישור על תבונתה בדרכיה, כאילו לא יהיה מה
שהיה.
ההסברים שאימא נתנה על עזיבתו של אבא היו פשוטים, קליטים,
זכירים, אבא רצה חיים אחרים, זה הכול, חיתנו אותנו, זה הכול,
לא, לא פחדו בגיני בלבד, גם בגינו, אבא לא צעיר, אבא גבר
מבוגר, כן, היה מבוגר ממני בכמה שנים טובות, ורווק, הוא בסדר
גמור אבא שלכם, היו זמנים קשים, אל תניחו לאנשים זרים למרר לכם
את חייכם, מה פתאום, איזה רעיונות, מי אמר, מה אמרו, דברי
אימא. תגובות אימא. שלנו. שהיה קל להבינן לנוכח אבותינו ממצרים
ומליטה ממזרח ומאשכנז באי-יוצאי-העיר-העתיקה, אבותינו ותפארת
מעשיהם ומעשיותיהם וכו' וכו' וכו' וגו' - לא אב אחד, לא אבא
אחד אלא אבות, כן, ולא-סתם, אבות מיתולוגיים, לא רוצים למות,
מה פתאום, תסתכלו עליהם אבל תסתכלו טוב-טוב, תראו איך הם
יוצאים בכל הזדמנות, איזו תלבושת, גאלה ממש, עם כל העיטורים,
עתירי זיעה כולם, חושבים את עצמם, ואלה אינם דברי אימא שלנו
אלא דברי אחת הבנות מכיתתה של יונה ביסודי, דווקא אחת שהקפידה
לזקוף גבה תורנית עד קצה גבול מצחה, נו טוב אין לה מצח גבוה
במיוחד, הרי עברה בית ספר כשקפצתי כיתה, נהגה יונה להדגיש
ולבטל את רוע המשחק, ומשם, מן המפגש גבה-שורשי שער, הייתה ההיא
משדרת בתדר קליט את סליחתה ומחילתה על אבינו הנפקד והעריק, אבא
שלכם לא היה עריק, מה פתאום, ועיטורים לא חסרו לו הייתה אימא
מיידעת אותנו, והוא שירת שנים גם בבריגאדה והתגייס עוד לפני כל
הגיבורים האלה הייתה אימא מרצה ומבארת, תראו את כל המצעד הזה
השמיעה בת זאת בסלידה ושתי גבותיה פרסומת לאל-על חברת התעופה
הלאומית, מה אוכל אותה שאלה מרגלית את יונה, סיפור ארוך, אספר
לך יותר מאוחר, אבל למה דווקא עכשיו, תגידי, בקיצור לא גייסו
את הגנרל שלה מסרה יונה את החדשות על הנפגעים בין
כוחותינו-בדימוס, ואנחנו בימי ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, יש
יסוד סביר להניח שדווקא אבא שלכם גויס תרמה אימא מזור רצוי
להרגשותינו כאשר נמצאנו רק אנחנו בביתנו פנימה, ויונה, במחווה
נדירה של אצילות, שיתפה אותה בהערות חברתה ושבה להקשיב לזו
שהמשיכה, פוחלצים אני אומרת לכם מומיות כולם ביטאה ההיא את
ביקורתה המוסמכת בשאט נפש, ותיארה אותם, קמים לתחייה כמו
תרנגולים זקנים ועושים קוקוריקו בלי לדייק, אבל חזק-חזק,
שישמעו כולם, עד מתי היא תלגלג על כולם, כבר שבוע היא פותחת את
חרצובות לשונה העירה נתניה בעברית שיונה העריכה כראוי אצל
אחותה הקטנה והידועה כמחדשת מילונים, נתניה חייכה אל אחותה
הגדולה ואמרה לה מה איתך, מה את מתפלאת, כבר שנים אני עובדת
בעזרת המילון של הגדולים, אולי הגיע הזמן שתשתפי גם אותי במה
שקורה לה, אלא שנושאת השיחה דיברה עדיין בגלוי ובמו גרונה
צירפה את נתניה לקהלה, קולניים וזה הכול הסבירה לאחות הקטנה
שלנו, את מבינה, יכולים פעילות מינית מוגבלת ובקושי רב,
וצועקים כשלא מצליח להם, ארבע בנות מבית טוב - מה טוב, מבית
טוב מאוד התחוור לנו באותו הרגע -, ארבע בנות שאביהן אולי זנחן
אבל לא חשף סודות מחדר המיטות, הביטו בזוקפת הגבות שנראו חיקוי
כפול לשער הניצחון ודרכו צעדו מושפלים הנידונים לתהילת הנשייה,
אלה חשבו שיקראו להם למטכ"ל הוסיפה ההיא לעדכן אותנו ברזי
התסיסה של חיילי העבר במדיהם, ראשם כמו מרציפן מחובר לעוגיית
שמרים שתפחה מדיי ואיימה לגלוש ולהשתפל מעבר לגבולות הכפתורים
והחגורה, חשבו שעומדת להם זכות ראשונים, כלום לא עומד להם, זאת
האמת שמענו את דבריה, מעניין איפה ההיא שעמדה לאבותינו ולנו,
עד כאן בואו הביתה בנות אספה השכנה את בנותיה של אימא שלנו,
בסדר אבל בתנאי שאת ויונה תספרו לנו את כל הסיפור כולו פרקה
מרגלית את נשקה, ובלי צנזורות השביתה נתניה את כלי מלחמתה,
ובלי קיצורי דרך הושטתי את שלי ומסרתיו לשכנתנו שומרת הנשקייה
המשפחתית. התיישבנו והצטופפנו לשמוע את סיפורי אלף לילה ולילה.
אז זה ככה פתחה השכנה ואמרה, יונה תתחילי את ואני אשלים את
החסר. מה פתאום, אהא, אני מבינה. ברשותכם אטול אני את הכפפה
ואת הכבוד הודיעה אימא מיד עם כניסתה הביתה. יונה לא מחתה,
להיפך, אמרה אדרבא, את המוסמכת משלושתנו. וחוץ מזה, כולנו נהיה
שוב בנות שלוש-ארבע, מה יש. סיפורי אלף לילה ולילה נאנחה
שכנתנו. כאלה יישמעו נאנחה אימא שלנו. Once upon a time. מי
היה אומר. דווקא שתיהן נדמו לילדות בגיל ההתבגרות וסרעפיהן
הילה עדינה. אף יונה הקשוחה נתרככה. היו אלה ימים שהיית מבינה
יפה-יפה, יונה בתי הבכירה פנתה אימא אל אחותנו, הייתי בגילך
וחיזרו אחריי, נו לא בדיוק אבל בערך הוסיפה. ויונה - לקראת סוף
ימי הבגרויות ותחילת ימי ארוסיה - הביטה באימא שלנו כאילו ז'אן
ד'ארק עמדה לשנות את גורלה הבתולי. חשד כבד, בגידה, תמונתה של
דוריאנה גריי לועגת לאחותי הגדולה, ונתניה הקטנה הגדילה לעשות
כאשר ביקשה יונה, יונה, בואי תני לי יד ונקשיב ביחד כאילו את
מספרת לי בערבי התורנות של אימא. מרגלית העירה מה שבטוח, יונה
מתחתנת מיד, שמא-פן תמצא את עצמה רווקה עד גיל מבוגר, כמו
אימא. אתם מפריעות לי תרמתי את שלי, נתניה תני גם לי יד אחת
ותפסיקו. ובכן, אני עמליה זוכרת וחווה את הפרלוד, הא נפלא,
והנה אימא תספר. Once.                      
קריינית עלומה ורגישה הפיקה רקע ממיתרים שידענו על אודותיהם,
כאילו מחגווי הסלע ומסתר המדרגות, כאילו מלווים סרט אילם ורב
ממדי, הרחנו את החום ואת הביישנות המעושה של הבתולות בתור עם
מלוותיהן ממתינות להסעה ליפו לים התיכון, חלוקיהן מכופתרים
ובכל זאת בגד ים מרים ראש סקרן לבדוק מי רואה את חוצפתו, גופים
מצטופפים וקורצים, גברתנים בתור מקביל מתבדחים ומשוחחים בשפת
סימנים ברורה, אימא שלנו יפה ארוכת שער ורגליים, היפה מכולן
היא אימא שלנו, ואנו מזהות את השכנות כבדות המשקל שבהופעה זו
נראות צעירות, צעירות כאילו, ונשמנו את מהלך הנסיעה אחרי תפיסת
מקומות הישיבה והעמידה, לא להתבלבל, מקומות העמידה טובים לאין
שיעור, הניידות מובטחת, הפרטיות מובטחת, עינן הפקוחה של המלוות
מתעצלת והופ משהו קרה ומה יהיה, ספגנו את המלוח עד שפת ים
התיכון, ממרחקים נשמעת שכנתנו מאשרת אימא שלכם הייתה הכי
מוצלחת ומשובבת לב, ממרחקים עולה אימא והגברתנים מחזרים אחריה
ממרחקים, ממרחקים, מי זאת עולה מן המדבר סליחה מן הים, תחרות
לא תהיה ולא הייתה מאז ועד עולם, זה הגברתן שכיום מזייף
בקוקוריקו שלו, מי היה אומר, בתמונות האלה של הסרט האילם הוא
יודע לדייק, ועוד איך, אבל מחטיא עם אימא, אלה השכנים שמי היה
אומר, מי היה אומר, את אימא שלנו הם רוצים מאוד אבל לא, וזאת
שנראית כבר תרנגולת זקנה ופותחת תיק יד בתנועות רחבות, שיראו
לה, מסכנה, יש לה מה למכור ואין קונים והיא פוגמת את משב
הנערות והחול והגברתנים וכיסאות הים והנה התרנגולת קוראת לכולם
מי רוצה לאכול משהו, יש בשפע, בלי עין הרע יש בשפע, המלוות
משתיקות אותה, מימי ים התיכון שביפו משומנים והעורות בוהקים
והנעורים מגישים סט גדוש בעזרה ראשונה לעדת הגנרלים
הפוטנציאליים שיישארו מנדטוריים אם כי בלי המנדט, אני עמליה
הפסקתי להאזין לדברי הקריינית על מנת להתמסר לצבעים לריחות
ולשינויים שהיו ושלא יהיו, לקולות המחמיאים, ושוב השעה דוחקת,
והנה האוטובוס, מעללים אחרונים, קביעת פגישות, ימים של התרפקות
וימים ושעות של ציפייה לנסיעה הבאה, והגנרל המנדטורי מבקש את
ידה של אימא שלנו, מה הוא חושב לעצמו, הגנרל לא רצוי או לא
מקובל או השד יודע מה, כך שאימא אומרת לא, לא אהיה. גנראלית.
לא. גנראלית של כזה היא לא תהיה. וכך קרה שאשתו - הפרגית הזקנה
ההיא, כנראה -  לכדה אותו. נחיתה. על כנפי הגלידות שנמסו על
בועות השיזוף. אי-שם ובין שורות הגברתנים ראינו עוד כמה כמהים
ומקווים. אי-שם ובין ריסי הבתולות הבחנו בפתיחת חשבון ארוך
ומפורט שיישאר פתוח. בשביל אימא. שקט. נושמים.
נשמנו.
ראשונה להגיב הייתה נתניה. בקיצור, לא ישכחו לך שהיית בעדיפות
ראשונה ובגלל זה מדברים עלייך נון-סטופ. חיות רעות. יונה פתחה
פה מתלכסן ומיד הידקה את שפתיה ומרגלית העירה, בכאב, הוי אימא
ודווקא היית צריכה לבחור באבא. שוב נפתח פיה של יונה ולתדהמתנו
השמיעה בלחש מה איתך, מרגלית, לא היינו נולדות בלעדיו ודווקא
עכשיו אין לי כוונות לוותר על חיי, טוב לי. אבל תהיה מלחמה
איומה העירה נתניה. והוסיפה נו אז מה. ככה כל הזמן בין המינים.
מ'תם מ'סתכלות עליי. אני שומעת ואני לומדת. קמה, אמרה תו-
והתיישבה בפתאומיות. רגע. יונה, הבטחת שתוסיפי מה קורה אצל
החברה האקסית שלך. יונה התהרהרה. הא נו טוב, כאן החשבון עם
אימא פתוח מאוד ופעיל ביותר. כל הזמן. ובכן, האבא הגנרל הוא זה
שלא יודע בדיוק מה קורה. לא ייתכן שזה הכול. טוב, זה נכון, הוא
היה הגנרל של הגנרלים, בערך, הרי אימא סיפרה קצת (התביישתי
לומר שלא הקשבתי, אני, עמליה), ודווקא הוא נפל או משהו כזה,
תאונת עבודה, ויש שבעה ילדים בבית, והחדרים צפופים יותר מאשר
אצלנו כי חילקו ליותר ממה שאימא חילקה כאן, יונה את מתחמקת
הוכיחה אותה נתניה בקול חמוץ-מתוק, בקיצור, נאנחה יונה בפאתוס
מעורר סלידה, בקיצור לא רצו להחזיר אותו הביתה אבל לא הייתה
ברירה, אז הוא בבית, האימא מתה מפחד, הוא לא שולט ב-ב-ב-עצמו,
בצרכים תיקנה מרגלית את הטקסט, גם נכון, אלא ש- אלא שהוא רוצה
משהו לפני הקוקוריקו העיזה נתניה הלא-כל-כך-קטנה, יונה שילחה
מבט חטוף שאמר היא גדלה מהר מדיי והמשיכה מיד, נכון, וזה מזעזע
את כולם, בעיקר את האימא. ותאמיני לי נתניה, אין מה להוסיף.
נתניה נענעה ראש חמוד לאות הן,  התמתחה, התחייכה, חייכה חיוך
נוסף שהפתיע אף את שכנתנו, אז עכשיו אנחנו יודעות כמעט הכול
עליהם. תודה.
הפעם מרגלית מלמלה, זה דור זה.
אבל לא ראיתי את אבא.
את אחיותיי אסור לשאול. אם הן ראו את אבא שלנו.
התמונות שהיו לעינינו בבית צולמו לרגל נישואיהם, הולדתנו,
אירועים דומים חגיגיים אחרים, כולן סיפקו צורך שלא התייחס
לסקרנותי לראות את אבא בין פרחי הגברים, צעיר כפי שהיה
מתי-שהוא, הלא מתי-שהוא אבא שלנו היה צעיר. ואם יכולתי לנחש את
אימא, כי אז חייבת להימצא דרך לנחש את אבא.
מי אמר.
איפה.
מה פתאום ניחשתי/ניחשנו את אימא.
מה לרזות, יונה, בשביל מה את רוצה לרזות, הרי רוני אוהב אותך
כמו שאת נראית ואת נראית נפלא, חטובה, הנאווה בבנות. ממש. ואנו
יום-יומיים לפני ששת הימים, רוני במילואים, יונה מתייסרת, ימי
טוויגי הרזים התגלו פה ושם באנורקסיה שלא ננקבה בשמה, והשכנה
שולפת מענה קטלני לדרישותיה של יונה אחותי המסתגפת, על גופתך
המתה. ויונה מלבינה יותר מקירותינו שסוידו בפסח האחרון. יש סוד
ביניהן ולא ישתפו אותנו.  השכנה מקדימה תרופת הסבר למכת השאלה
של נתניה: אילו הבגדים על הקולבים משכו בנים ראויים לשמם ואילו
התרנגולים הצעירים לא עמדו פה ממול על הגגות, את יודעת, לראות
מה קורה, שטויות, נוהרים לגגות ממול כי רוצים לראות אותך, נו
טוב ואילו ואילו ואילו ואילו -  רוני לא היה מתעקש להתארס מיד
ללא דיחוי, מה רומנטיקה ומה סיפורים מלנכוליים, באמת, תתעוררי
יונתי. מה שהיה נכון. נכון מדיי. עדיף יונה זאת ביד מלהקת
יונים מזלפות דמע בדרך להרזיה נוספת. די. בואי לא נסתבך
בניסוחים מבריקים. דעי לך שגם כל הגברים התרנגוליים האלה
בצעירותם היו נופלים לרגלייך. והרי עד היום נופלים לרגלי אימא
נשמעה מרגלית, איזה רעיונות משונים יש להם, רוצים לארגן איזו
ועדה ושאימא תהיה בתפקיד, לא הבנתי איזה אבל מה זה משנה,
והתרנגולות זועמות. עוד ינקרו את אימא.
ואני עמליה הסתגרתי בחדרי, הרי לא אצליח להטות את אפיק השיחה
לעבר הנחל שזרם עם אבא, שאבא זרם בו ונראה שם כל כולו במלואו,
ממדיו של אבא, דמותו של אבא, אולי הוא היה הנאה בבנים, או
בדודים, זהירות עמליה ההרהורים גולשים לאהבהבים אסור.
ובנקודה זו התפרצה נתניה, בואי עמליה תשמעי איזה מזל יש לנו
ואוי ואבוי לנו אם נזדקן. זה מסריח. כמו שאומרת החברה האקסית
של יונה. וככה כתוב, בפירוש, וזה בספרות, לא פחות ולא יותר,
והשכנה אומרת בפליאה מי היה אומר, זה תיאור ברנריאני טיפוסי,
ויונה אומרת ברנר או עמוס עוז, זה תיאור מגעיל. והאישה ברונקה
אפילו צעירה מאימא, תתארי לך. יונה מחזיקה בידיה את הרומן
"מקום אחר", רב-מכר שיצא לאור שנה לפני כן ולא-בדיוק הותר
לקריאה אצל צעירי הדור, ומראה בהתרסה, הנה כמה מקומות, למשל
כאן התיאור של ברונקה בעמוד 52, או כאן על מעשה האהבה שלהם
בעמוד 56, והשכנה אומרת זה מזכיר לי את הדלי מלא השתן שההיא
שפכה בהיסח דעת על ראש הגיבור המאוהב, אצל ברנר, לא זוכרת את
שם הרומן, מילא, עמוס עוז צעיר ומפחד ותו לא.
ועל אבא - לא.
 
מי היה אומר.
ואף על פי כן.
ולמרות הכול.
בכיתה של נתניה למדה שכנה של בת הקוקוריקו - של משפחת
הקוקוריקו הדווי - ויום הולדתה חל בסוף מאי, הווה אומר, בתקופה
מורטת העצבים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים שעוד לא ידעה כיצד
יכנוה. כן מסיבת יום הולדת, לא מסיבת יום הולדת, כן מסיבת יום
הולדת, מה יש, אנחנו קטנים, לא נישאר עד מאוחר, מה כל הזקנים
האלה משביתים שמחות (יונה אומדת את אוצר השליפות של נתניה,
מרגלית מנסה להתעלם), בעיה שלהם. אימא שלה דווקא בסדר, אומרת
שכן, אבל יש שם בעיה אחרת, לא הבנתי, משהו שלא מסבירים לה,
רשימת המוזמנים, כאילו זה יהיה במלון המלך דויד ולא אצלם.
בחצר. (מרגלית מתנערת כאילו הפילו עליה טונה שלמה של נוצות.)
אני מוזמנת, זה בטוח, היא כבר אמרה לי שבמקרה חירום נבוא עוד
כמה ילדים, לא יותר מחמישה כולל אני, ונעשה שמח. החצר שלהם
ממש-ממש סמוכה להמלך דויד. (מרגלית בוחנת את רצועת הסנדלים,
רגל ימין, מתקינה סגירה מהודקת פחות, משחררת גם רגל שמאל.)
אני צריכה לחשוב על מתנה נאותה. יונה תפסיקי להסתכל עליי כאילו
קרה לי משהו (נתניה לא ערה לאומדן השיפורים מעשה אוזני יונה),
את נותנת בי מבט של ערב יום הכיפורים ועוד לא חטאתי אפילו פעם
אחת, מה את מנסה לדלות ממני (זיק מהיר של יורקא/מצאתי), מה, את
חושבת שיש פסול במסיבת גן, זה נשמע יותר מהודר ממסיבת חצר אז
אל תתקני לי, זה היה רעיון שלי והצעתי לה שתחגוג במסיבת גן,
יהיה יותר מעניין (מרגלית מתקשה להתמיד בעמדתה האגבית), אימא
שלה הסכימה מסיבות מעשיות, נלכלך לה פחות את הסלון ולא יהיה
חובה להסיר את כיסויי הפלסטיק מהרהיטים (מרגלית משמיעה הא
אלוהים תן לי כוח תן לי כוח), לדעתי יהיה נחמד, דווקא יהיו
פחות אסור-לגעת, אל-תשימו רגל-על-הריפוד, זהירות-עם-מחבואים,
לא-לקלקל (מרגלית מיואשת לדורי דורות), מה לא בסדר תגידו,
מרגלית זאת את שלא מרגישה בנוח עם המסיבה ועושה כל מיני כדי
שאפנה אלייך, ובכן, הצלחת, מה את רומזת ואני לא קולטת, תגידי.
זה מעצבן, תשלפי ודי עם האנקות והמלמולים. אין מנוס - מרגלית
נחשפה סוף סוף.
ועליה להתארגן. הייתה לי היכרות עם המשפחה שלה, את יודעת, לא,
לא יודעת, לא ידעתי, ובכן, אז לא סיפרתי על האח שלה, למדנו
באותה הכיתה ביסודי, עד כיתה ה', והוא אמר כל מיני - כל מיני -
על אבא שלנו. מה כפול שלוש וסימני קריאה לאין ספור. לא הקשבתי
ממש, זה ברור, לא רציתי לעודד אותו, אבל נדמה לי שהוא דיבר על
שאימא שלו הייתה חברה של אבא (והאירוע הזה שאני, עמליה, מספרת
עליו היה ימים מספר אחר ה- Once upon a time ), זה לא מסתדר כל
כך טוב, וזה מטריד אותי, ואני לא רוצה שתיפגעי אצלם, הם
מזיקנים ומציקנים לא קטנים. איך זה היה מה היה כפול שלוש פעמים
שלוש. זה העניין, שכנראה אבא שלנו לא רצה את אימא שלו. והאבא
שלו , נו, נניח שהיה גבר שבגברים בזמנו, הרי הם עשו המון כסף,
נכון שיש להם איזו בסטה בשוק, אבל הכסף אין לו ריח, כך אומרים
כולם, ואיך שלא יהיה, הם קנו את הדירה הסמוכה כדי שיהיה יותר
מקום, אל תשאלו אותי בשביל מה יותר מקום, הרי יש להם רק שני
ילדים והדירה המקורית שלהם גדולה משלנו, אבל אין לי מושג מה
עשו, הרי לא ביקרתי אצלם, אבל כיום האבא הזה, בתור גבר, כנראה,
שמעתי, מרגלית את מעצבנת אותי נורא, מה את רוצה לספר על האבא
שלהם, שהוא לא במצב שונה בהרבה מזה של השכן, אתם זוכרות, זה
שהבת שלו מנבלת את הפה בלי סוף. הקוקוריקו המפורסם לאטה נתניה
תוך כדי הרהורים עליזים, אז מה, מה יעשו לי, מה יגידו לי,
מרגלית נו תגידי כבר. הפסקה.





היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/9/02 21:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רבקה ירון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה