לאסף

בוקר. הוא קם, זורק את עצמו למקלחת. מביט במראה בגוף האליל
שלו, מחייך לעצמו, מתעורר.
אלה הסיקסטיז, אבל הוא לא סתם היפי. הוא היפי חכם, שקורא שירה
ופילוסופיה, ויותר מזה - הוא משורר. והוא יפהפה. ויש לו קול בס
עמוק שעושה רק טוב למי ששומע אותו שר. ויש לו שלושה חברים
טובים שאיתם הוא מנגן,  ובינתיים אף אחד לא מכיר אותם, לפחות
לא כאמנים. אבל טוב לו, ודלתות אל ההכרה נפתחות להן לאט לאט.
במקלחת, הוא חושב עליה, ואיך שהוא כבר רוצה להגיד לה, אבל מה
להגיד לה בעצם ? אם אפשר היה להגדיר את כל מה שהוא מרגיש, מבקש
ממנה, רוצה ממנה, במשפט אחד, הוא היה אומר לה אותו, או כותב לה
אותו, מזמן. אבל איך מוצאים משפטים כאלה ? הוא הרי משורר, וזה
התפקיד שלו לתרגם את כל הדברים האלה למילים, אבל דווקא איתה זה
כל כך קשה לו. מתסכל אותו קצת, שאת מה שהוא אמור לעשות הכי
טוב, הוא לא מצליח לעשות. כמה עשורים אחריו  קוביין כבר יצהיר
שהוא גרוע במה שהוא עושה הכי טוב, אבל בסיקסטיז ייאוש וניכור
עוד לא היו באופנה. אז עוד דיברו במושגים של שלום ואהבה, הסמים
אז שימחו את האמנים, ולא הכניסו אותם לסרטים ודכאונות. לפחות
כך הסמים הצטלמו, וידוע שבמבט לאחור, מתייחסים בעיקר ל"איך שזה
היה נראה" ולא ל"איך שזה היה באמת". אבל זה טבעי, ולאו דווקא
רע.
אז הוא יוצא מהבית, ומטייל לו קצת ברחובות, חושב עליה, כמה
שנים מאוחר יותר הוא כבר יפגוש מישהי שתהיה אהבת חייו, אבל
בינתיים הוא לא יודע את זה, ועליה הוא חושב, ורוצה לכתוב לה
שיר, כמו משורר אמיתי שכותב שירים לאהובתו, ופשוט לא חושב על
משהו מספיק טוב בשבילה. לא שהוא רוצה משהו שיהיה יפה באופן
מיוחד, היא לא כזאת, לא מתאים לה משהו מאד יפה ועדין ורגשני,
אבל הוא מחפש איזה מילה, משהו שיגרום לה לחייך, אבל גם יתאר
בדיוק איך הוא מרגיש, מה הוא מבקש. הוא רוצה לראות את העיניים
שלה מחייכות כשהיא תקרא את השיר.
פוגש את ריי, שמראה לו כמה דברים שכתב, מקשקש לו קצת בפסנתר.
יושבים קצת על איזה שיר, מנסים לחשוב על שם להרכב החדש, עולה
איזה הצעה , משהו ריי דניאלס, הוא לא כל כך בעד, הוא מחפש משהו
יותר קליט, אבל עם משמעות, אולי חלק ממשפט חכם. הוא יחפש משהו,
השם לא דחוף לו. ריי רואה שהוא לא מרוכז, ומנסה לדובב אותו,
אבל אתם יודעים איך זה, לא תמיד זה הזמן המתאים והאדם המתאים
לדבר איתו על הדברים הכי בוערים. אז יושבים ככה חצי שעה, שעה,
והוא נפרד מריי, משאיר אותו לחבר עוד אחד מסולואי הקלידים
ההזויים שלו, וממשיך לשוטט קצת ברחוב, עוצר בחנות תקליטים,
מקשיב למוזיקה. לרגע נראה לו שהיה לו רעיון, משהו הבהב לרגע
במוח ואז כבה. קונה איזה תקליט, ממשיך בדרכו הביתה.
מוציא סיגריה, גפרורים, נושם עמוק, - והנה, הפנים שלה פתאום
מופיעים לו בתודעה, סתם ככה, מחייכים, ותוך כדי השאיפה הראשונה
של הסיגריה הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, ומה הוא צריך, והוא
פונה לכיוון הבית שלה, ויודע שיש לו בקשה ממנה,
בקשה חשובה,
והוא מגיע אליה הביתה,
היא לא שם,
ושוב פעם אותו רעיון מופיע במוח, הפעם נשאר שם כמה שניות,
ובסופו של אותו יום, ( או לילה, הזמן התחיל להתבלבל לו קצת)
אחרי לא מעט אלכוהול, הוא מוצא את עצמו משוטט ברחוב, מאושר עד
עמקי נשמתו וצורח, צורח

                    קאם און בייבי, לייט מיי פייר !!!