רציתי לברוח בכל הכוח,
לא סתם לעמוד שם ולצרוח.
רציתי שהרע מחיי יעלם,
שהעולם מצרות הזולת שוב לא יתעלם.
וכלום לא קרה נותרתי לבד,
איש לא היה שם, פשוט אף אחד!!!
הדמעות מהעין יצרו כבר כאין מפל,
הכאב שבלבד את צווארי כבל.
רציתי לברוח בכל הכוח,
צרות העבר לא נותנות מנוח.
איך הייתי טיפשה לשוב להאמין,
ליפול במלכודת שלי הוא הטמין.
לא ראיתי דבר במעטה הדמעות,
נפלתי בשנית, עתה גם הידיים מלוכלכות.
רציתי לברוח, וניסית, באמת,
אך שבתי ונפלתי לנוכח האמת.
למה הכל כל כך קשה לי בחיים,
ביקשתי עזרה ונתקלתי בעוד קשיים.
שוב עומדת במקום ללא יכולת תזוזה,
ועצם העובדה לא נותנת לי מנוחה.
עד שקלטתי מה הבעיה,
קשרתי לרגלי יותר מידי מעמסה.
לקחתי את כל צרות העולם,
וניסיתי למצוא פתרון לכולם.
רציתי לברוח, אז חלצתי נעליים,
רצתי לי בקור בין שלוליות המים.
ולא היה לי אכפת כי אני חופשיה,
ביקשתי עזרה ומצאתי בי תושייה.
המעצור היה מבפנים, הוא כבר לא בנמצא,
עזרת הזולת לי כבר לא נחוצה.
רציתי לברוח וכבר אין לי מי מה,
כל שנותר בלבבי היא הרגשת הרוגע החמימה!!!


צרות העולם הן לא על כתפינו,
לו רק ניתן לכוכבים להאיר את דרכינו.....

בהצלחה!!!