כמו אקדח על סף התפוצצות
אני כעוס, את טעונה
מדברים בלי הפסקה, בלי לחשוב
בכיכר, על ספסל בפינה
ברגע אחד נורא,
ארזנו שנים

מתי הפסקת לראות אותי ואני אותך
זה את זו הפכנו לצל
גב אל גב פסענו לכיוונים אחרים
זה כדור שלג מתגלגל
אותם שנים ארוכות ישארו
זיכרון בצל

אותה דלת של חדרך בלבי
נסגרת, לי אבד המפתח
המון חומות ניבנו מחדש מסביב
אני לא מצאתי עוד כח
שיותיר לך דרך חזרה


בעצם עוד פיסה של בדידות
שאפת אלייך,  קרבתי אליי
מה זה משנה מי צודק
כשהתוצאה היא כאב עד בלי די
דמעה זולגת מעיניי
עלייך, עליי.