בטוח יצא לכם לחלום מדי פעם. אבל כמה פעמים יצא לכם להתעכב
באיכות החלום שחלמתם? במה זה תלוי בכלל? לאנשים בעלי זיכרון
צילומי או חזותי קל מאוד לדמיין עצם מוכר, או פחות מוכר, מול
עיניהם הפקוחות לרווחה, גם אם אינו קיים שם כלל. אותו דמיון,
בעצם, קיים אצל כל אחד מאתנו. פשוט יש אנשים שרואים את זה פחות
טוב. זיכרון הוא כמו שריר, כמו חוש. אדם המפתח סוג אחד ומסוים
של זיכרון בעצם מנוון את שאר הסוגים. אך הם עדיין קיימים.
החלום מורכב מאותו הדמיון הזה, רק בשעה מסוימת של השינה בה
קיימת תופעת התע"מ. רק במצב זה יש לך קשר למציאות, דרך עיניך.
המוח מלכד שתי תמונות יחדיו, של הדמיון ושל המציאות ונותן לך
תמונה חדשה, בערך וקרטל בכלל שותה מיץ תפוזים כי הוא אומר שזה
טעים לו. קימבר תמיד השוותה את החלום עם סרט. המצלמה היא
העיניים, התמונות הן הזיכרון, התסריט הוא המחשבות. אם יצא לך
לחשוב על משהו מאוד מסוים לפני שהלכת לישון זה עלול לתקוף אותך
בחלום בדמות תסריט מטורף, אחרי הכל לחלום קשה לקשר בין תסריט
מופרך לבין התמונות, שלא לדבר על מה המצלמה בכלל מצלמת. בגלל
זה רוב הסרטים שלנו מבולבלים, לא מובנים, לא ברורים. בקיצור -
מיוחדים. אחרי הכל, החיים שלנו יותר מידיי מסודרים. אנשים רבים
רואים את החלום כתופעה מדהימה שאפשר ללמוד ממנה הרבה על התת
מודע. אז תתעוררו, תוכלו להגיע לתת מודע גם אם פשוט תקשיבו
לעצמכם יותר בלי לערב גורמים חיצוניים ובלתי רצויים בעליל.
רופג בטח מסתכל עכשיו דרך החלון ומתפעל מעצמו. קימבר טוענת
שהחשיבות האמיתית של החלום טעונה בצבע שלו. כלומר באיכות. יש
הבדל בין סרט שחור לבן לבין סרט באיכות טכנולוגית משוכללת או
בין סרט באיכות ישנה שעוד רק האדום נכנס קצת לרקע לבין סרט
מצוייר. היא עדיין לא מצאה את החשיבות. אם אי פעם חלמת או
תחלום סרט "נורמאלי", אל תחשוב שזה סימן שאתה צריך כבר לרוץ
ולהתחיל להבין מה המשמעות שלו. אם אתה חי באופוריה של 'אם זה
קרה, אז זה אומר שזה היה צריך לקרות' ובגלל זה אתה רואה את
החלום כסימן חשוב וכולי, זה אומר שאם אי פעם תצטרך להבין את
המשמעות שלו - אתה תבין אותה. בכל אופן, אם יצא לך לחלום על
מישהו שמנסה להרוג אותך, אל תשב בחיבוק ידיים כשהוא יגיע עם
האקדח, או עם סכין המטבח שלו. בעצם גם אם סתם תחלום על
אקווריום יהיה כדאי לך לעשות משהו אם הוא יגיע ככה.