עדיין שתוי / זמן עצב |
מוקפת בזהב עלי המיתה
אני מביט בך, הזכה, הדועכת
המרותקת למיטה.
טווית את נשמתי בחוטי העצב
עטופה בקליפת דמעות ודם
שורש רך את, נובט בך כבר עשב
שני מטר מתחת שאר בני אדם.
פרידה ממך, כמוה כגזל
מבט שלום ממרחקי עצבות
הזמן דוקר מבעד לגלדי הסבל
אם תחכי לי אבוא. אמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|