מיקאל אמיר / אלכימיה |
רוחי אזוקה במתכותיי.
אתה מכיר אותן היטב,
להנזילן עד יתיכו את ורידיי.
ידעת, מיי לבי יבשו אי אז,
אך אדמת בטני עוד פורייה דמיונות
בשאיפתי
אל הזהב.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|