אבישי מנו / כמו דרקולה |
כמו דרקולה עם בוא הליל מתחיל יומי.
אני יוצא מהעולם - ונכנס אל עצמי,
בתוך ארון מתים אני מביט בכל שבב בעץ,
אבל בשברירי שלי את עיניי אני נועץ.
רק פה, בתוך ארון מתים אטום,
אני הכי חשוף שאפשר.
לעצמי.
חבל רק שאין עוד מקום לידי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|