נגמר.
זה לא אמיתי.

היא ישנה, חולמת. אולי חלומות על פעם. אולי חלומות רעים. אולי
חלומות על פילים ורודים, כמו שאני תמיד אומרת לה כי אני רוצה
שתהיה שמחה.
היא ישנה, בעיר רחוקה.
אולי טוב לה שם. אולי היא חושבת עליי, אולי היא מתגעגעת.
אני מתגעגעת אליה.
אולי היא יודעת. אולי זה עושה לה משהו. אולי היא בכלל לא
מתייחסת לזה. אולי היא כבר שכחה ממני.

כל כך הרבה דברים קורים לה עכשיו, ואני רק חלק קטן, אולי לא
משמעותי מהחיים שלה.
אנשים באים והולכים. ככה זה. אולי היא כבר גילתה. אולי היא לא
מאמינה בי. אני יודעת שגם היא תלך מתישהו.

אולי אני לא אקום מחר בבוקר. כן, זה יפתור כל כך הרבה דברים.
אין לי חשק לקום. אני בכלל לא רוצה להמשיך פה יותר. אבל אני
כלום, תמיד הייתי כלום, אבק ברוח.
שיר של פעם. דמעות.
"אפשרויות העריכה חסומות זמנית"
אולי זה רמז
אולי אני באמת צריכה לדעת מתי פשוט לעצור.



להפסיק