היום הוא היום. היום הוא היום בו החלטתי לא לדפוק לעצמי כדור
בראש.
עד היום הייתה לי אי ודאות, אתמול כמעט וכבר עשיתי את זה
וסיימתי סופית. כמעט בלעתי 20 אקמולים. זה לא נראה לי משנה אם
אחיה או אמות, לא היה לי כל כך אכפת. רציתי כבר לתת את המכה
הסופית הזו, לצאת מזה, להפסיק לרחם על עצמי ולהגיד שאני רגישה
מידי, אוהבת אנשים בצורה מוגזמת ושלכן כל כך קשה לי. הרגשתי
שאני הופכת לרקע בסרט האישי שלי.
אבל היום, היום חשבתי מעבר. היום הבנתי שההחלטות שלי נובעות
מחוסר החלטה ואני מוכרחה לשנות את זה. בזה הכל טמון בעצם.
הבנתי שאני פוסלת אפשרויות רומנטיות לא בגלל שאני פוסלת, אלא
פשוט בשל העובדה שאני לא מחליטה. מאוד קל כשהגורל מחליט
בשבילך.
רציתי לעזוב את ביה"ס אבל לא עזבתי. לא עזבתי לא בשל העובדה
שהחלטתי לא לעזוב, אלא פשוט בשל העובדה שלא החלטתי והיה לי נוח
להשאר בלימודים מתוך האי החלטה.
אבל עכשיו החלטתי. החלטתי שאני רוצה לחיות.
"שנינו שונאים את המערכת. אבל יש לנו את המערכת שאנחנו שנינו
יצרנו ובשבילה אנחנו חייבים להמשיך" מנשה אמר לי היום, January
9th 2001