The lovely remeeting

הרוח התגברה אט אט ובאופק זרחה מחדש השמש, שחזרה ממנוחתה
הקבועה. ג'וליט נרדמה ביער ללא שמץ של מושג היכן היא נמצאת.
כשהתעוררה בבוקר ראתה את עץ הkiss , ככה קראה לו בגלל שצמרתו
נראתה כפה גדול המחכה לנשיקה .
ג'וליט הוציאה את שעון הכסף הישן והיפה שהיה חבוי בכיסה וחשבה
לעצמה : 'אוי , אני חייבת לרוץ לוקחים היום את בן דודי משדה
התעופה ומביאים אותו אלינו לחופשת הקיץ. 'להתראות עץ הKiss
מלמלה .
ג'וליט הגיעה לביתה והשעה הייתה אחת וחצי בצהריים.
איחרתי? שאלתי מהר כשהגעתי, "לא חביבתי" ענתה סבתי היקרה. יש
עוד זמן עד שה"נסיך" שלנו יבוא, הוסיפה. איפה היית? רוצי לחדרך
להתלבש יפה כמו שצריך. וכך עשיתי , את רגליי שעוד לא נרגעו
מהתנוחה הלא נינוחה בה נרדמתי תחת העץ גררתי במעלה המדרגות ,
נכנסתי לחדרי שאותו הכי אהבתי בבית והתחלתי להתלבש
...להתאפר...להתבשם...ולחשוב. 'אני אוהבת את בן דודי' שמעתי את
עצמי מתייפחת  'אך זאת אהבה אסורה והוא ממשפחתי , זה ממש חטא'
. איך אפשר למנוע אהבה עזה כזאת? זה כמו לקחת באכזריות  חלק
נכבד מחיי ולשים לו קץ. איך אפשר למנוע ממישהי להרגיש משהו כזה
כלפי משהו. אני כבר מגזימה ! עליי לחדול ממחשבות עליו ו...
פתאום נכנס טרוור (בן דודי) לחדר ואמר "שלום עלמתי היפה" . "
הו טרוור התגעגעתי אליך עד מאוד" החזרתי וחיבקתי אותו בעדינות.
פתאום הרפה טרוור את ידיו מעורפי ואמר:" האם אוזני שומעות
נכון, איזה מקצב או איזה טון?" הוא תחב את ידיו בקופסא קטנה
שהניח על שרפרף בכניסה לחדרי, והוציא כדור בדולח מנגן עם קשת
קטנה וצבעונית בתוכו. " זה נפלא" קראתי " זה קסום כל כך! הרי
פלא עולם שמיני הוא להסתכל על השמים ביום מעונן לאחר הגשם עם
צאת השמש, כאשר נצבעים השמים בצבעים שאינם למכירה או להישג
יד". טרוור תחב את הכדור המופלא לידי ואמר ברוך " בשבילך אשיג
הכל, גם חתיכה מהירח הבאתי לך" הוא חייך אליי והגיש לי חתיכת
עוגיה חומה בצורת ירח. הנחתי את כדור הבדולח על שולחן עץ
המייפל בחדרי-שהיה הרהיט שהכי אהבתי . טרוור לקח את ידי ופנה
אליי " shell we go? " חייכתי ותחבתי את ידי תחת זרועו הנעימה.
הזוג שלנו התיישבו ליד השולחן הארוך והמסודר.

Lunch time

בואו כולנו נתפלל להודות לאלוהים על שנתן לנו את אוכל זה.
"ג'ולייט, נראה לך שנוכל ללכת ולהנות מהאוויר הצלול הערב?" לחש
לי טרוור. "עכשיו?" שאלתי בזהירות ' מה אומר למשפחתי' טרוור
הציע שאומר להם שהוא אינו זוכר את הסביבה כמו שהיה בעבר והוא
רוצה שאני אעזור לו לרענן את זיכרונו, כמו בימים הטובים ההם.
וכך עשיתי. אמא שמחה שאני עושה זאת, ללא הידיעה מה קורה
בינינו.
התחלנו ללכת יד ביד  כאשר אני מובילה את ידידי לעץ שלי. שכבנו
מתחתיו זה לצד זה ודיברנו. " טרוור איך היה אצלך בלונדון?" אני
יודעת שמאוד נחמד שם ובוודאי יש שם המון אנשים! " כן, כמובן
שנחמד שם אבל בכל מקום- אפילו המקום הכי יפה בעולם כמו הירח,
או נגה, או בשמש אם תישאר הרבה זמן כבר ישעמם לך ותרצה להמשיך
הלאה ולעבור שוב ושוב עד שלא יישאר מקום שלא ראית". "אני חושבת
שבקטע שהיית בשמש כבר מתת" אמרתי וחייכתי בשובבות. שנינו שתקנו
ונשאנו עינינו לשמיים.

Near the sea Far away from home

"בואי נלך" קם במהירות טרוור והכריז בבטחה. "לאן?" יריתי תשובה
מיידית מעט מבוהלת.
"לאן שהרוח תישא אותנו יקירתי" החזיר תשובה חברי כשחיוך מתוק
על פניו. " אל תחששי ג'ולייט זה רק אני ואת. קחי את ידי, שימי
אותה על ליבך, ואם הוא יפעם במהירות מהתרגשות של אהבה את תדעי
זאת. וכך עשיתי לקחתי את ידו והנחתי אותה על מיקום ליבי. ליבי
פעם בחוזקה, עוצמת האהבה הפגינה את נוכחותה. אותה אהבה אסורה
שלא דעכה ביני לבין בן דודי.
"על מה את חושבת?" קטע את מחשבותיי טרוור והביט בי בעיניים
בוחנות וגדולות. " עלינו" עניתי בלי לחשוב.
וכך בשקט צעדנו יחד לאורך השביל אך לפני זה נפרדתי מעץ הkiss-
שלי.
הלכנו מערבה לכיוון החוף, היינו כבר רחוקים מהבית. אני כבר לא
ילדה קטנה שצריכה לחזור מהבית עד שמונה וחצי, לא עוד. אני בגיל
שאפשר להתחתן וזהו רצוני ויעודי. השמש הייתה עוד בשמים, הרי
כבר קיץ ומחשיך מאוחר! " אני אוהבת אותך אמרתי ברכות לטרוור,
אבל שנינו יודעים את מהות האיסור על אהבתנו. " לא משנה לי" רטן
טרוור ופסק מלכת "את האהבה שלי אליך גם המוות לא יפריד" אמר,
ומילים אלו גרמו לדמעות לנצנץ בעיני.
ביקשתי שינשק לי על שפתי הורודות, וכך עשה אהובי, והחמיא לי
שוב ושוב על יופיי שבחיים לא הרגשתי בו, ואני הייתי כמו מדלגת
על קצות אצבעותי גבוה מענן לענן, רחוקה מגבול המציאות.

What do they want from me?

חזרנו הביתה וכולם ישנו , רצתי לחדרי והחלפתי בגדים לכותונת
הלילה שלי. ניגשתי לסגור את דלת חדרי והוא עמד שם במכנסיו
הקצרים ולחש לי: "לילה טוב יקירה". הרגשתי שהלב שלי מתמלא
בלבבות קטנים של אהבה ובשמחת הנעורים. התעלמתי מהעובדה שיחסים
אלו... אסורים ביותר.
נכנסתי למיטה אך לפני זה התפללתי לאלוהים שיעזור לי וידריך
אותי בדרכי שתהייה הנכונה , ושיתן לי סימן כל שהוא.
בבוקר קמתי מוקדם ובעוד אני ניגשת למטבח ראיתי את אמי יושבת
ושותה תה. "מה קרה ילדתי? למה קמת?" קפצה אמא ממקומה ושאלה.
אינני יודעת, פשוט לא הייתי עייפה כל כך. "התרצי לאכול ארוחת
שחרית?" , "ארוחת בוקר? כן תודה" בכל זאת מה קרה... שאלה אמא
בדאגה מופרזת. "לא קרה כלום, מה את רוצה ממני??" הגברתי מעט את
קולי, בכל זאת שאר הנפשות בבית נמו ולא רציתי להעירם. " בסדר
אני אניח לך לנפשך" מלמלה אמא.
נשארתי יושבת במטבח בשקט, פתאום נכנס טרוור ונישק את מצחי
לשלום. "אמא בחוץ" הערתי לו והצבעתי על דלת המטבח במהירות.
" אל תתני לה להפריע למנוחתך, אני לא רוצה שמשהו יפריע לגבירה
שלי- ג'ולייט". תפסיק טרוור !! רטנתי בכעס (למזלי אמא לא שמעה
דבר) אין לדבר עתיד..בכיתי חרישית, אין לנו עתיד. כולם מצפים
ממני שהכל יהייה מושלם וכל כך בסדר אבל זה ממש לא ככה, ואני לא
יכולה לסבול יותר ולעבור את זה ל...לבד.
"אינך לבד יקירתי !!!" את צודקת אנחנו במצב לא נעים ואפשר לומר
דיי חריג מנשוא אך אולי כך הגורל ייעד אותנו ג'ולייט אולי נניח
שהדברים כן יסתדרו?
ואם הם לא יש לשנינו דבר מה לחשוב עליו. אם המשפחה לא תקבל
אותנו יחד ישנן שתי אפשרויות: האחת- לעזוב הכל ולגור יחד.
השניה כואבת אבל קיימת והיא ל...ל... "אל תאמר להיפרד" התחלתי
לבכות וחיבקתי את אהובי, הוא חיבק אותי חזק עד שהדמעות פסקו.
עדיין איני מבינה למה חיי מתאכזרים אליי ולמה העולם הורוד שלי
הפך אפור? עליי לתכנן את עתידי, עם או בלי טרוור.
שעת ערב הגיעה ואני אט אט התעודדתי בעזרת טרוור שכל היום בידר
אותי והעסיק אותי, דבר שמנע ממני לבכות שנית.  

Too much younger night

"בואי כבר" אמר טרוור, "למה ולאן?" טרוור הסביר כי בחוץ יש ירח
מלא והוא רוצה להראות לי משהו. יצאנו החוצה יד ביד, לב אל לב
ונשאנו מבטינו אל השמים השחורים.
" ואוו איזה יופי, תאר לעצמך שנחיה על כוכב כזה, ממש מול הירח,
כוכב שמשקיף על הבית של הורינו". אמרתי חייכתי וטרוור כמוני.
אני אקנה לך את הכוכב הזה לחש טרוור. הסמקתי ונישקתי אותו.
איזה כייף שאתה כזה רומנטיקן. " כן, אחד עם תעודות טובות" אמר
טרוור תוך כדי ניפוח החזה שלו ( וגם האגו...)
"אני שמח מאוד שאת מרגישה ככה" אמר טרוור. הוא נתן לי נשיקה
וביקש את ידי... כמובן רק כדי לטייל. " אני עייפה מאוד טרוור"
הלילה עוד צעיר! קרא טרוור בקול והביט בי במבט מתחנן. המשכנו
ללכת , וכמובן שגררתי אותו לכיוון עץ הkiss-  שלי. שכבנו תחת
העץ בידיעה שאין נפש חיה בסביבה והיער לרשותנו. דיברנו ודיברנו
והתחיל כבר לכאוב לי הראש אך טרוור לא פסק מלשאול אותי שאלות
ולצחוק על הדרך בה עניתי לו.
"אני הולכת לישון" קמתי ממקומי אך טרוור קפץ אחרי וצעק: "
הלילה עוד צעיר" לא נכון הוא היה צעיר לפני שעות... ובשבילך
הוא יותר מידי צעיר! אמרתי הפנתי את גבי והלכתי אני מעוצבנת
ואיני יודעת למה. מה קורה לי? האם ראשי סובב סחור סחור סביב
הדאגות וכבר אין לי זמן למצוא טיפת הנאה בחים? אני אשבור לנער
יקיר זה את הלב בסופו של דבר.
מה אני אעשה? אין לי ספקות לגבי האהבה בינינו ואני בטוחה שגם
לו אין אבל בכל זאת יש קוץ גדול בעליה.
חזרתי הביתה, עליתי בריצה אל חדרי ומיהרתי ללבוש את לבני השינה
שלי.כאילו מישהו רודף אחריי או אותי
הייתי חסרת שקט, נורא רציתי לעשן. במגירה בחדרי הייתה קופסת
סיגריות מלאה בחצייה. יצאתי החוצה למרפסת ושם הוא ישב... רכן
ראשו אחורה ועצם עיניו כמו שהוא מנסה להריח את ריח הלילה.
הבחנתי שידו הארוכה והיפה מחזיקה סיגריה, קפאתי במקומי
והתבוננתי בו. לא נשמתי ולא זזתי אך הוא הרגיש בנוכחותי. תמיד
היה רושם לי במכתביו: " אני מרגיש אותך בעצמותיי ג'ולייט".
עברה בי צמרמורת. הוא הביט בי וחייך כאילו אומר 'מה אני עושה
איתך מתוקה שלי... מה אני אעשה?' הבנתי את הרגשתו.
השפלתי מבטי לרצפה וכשהרמתי ראשי הוא עמד חצי מילימטר ממני, כל
כך קרוב עד ויכולתי לשמוע את נשימותיו הרכות.טרוור שמט מידיינו
את  הסיגריות וכיבה אותם במאפרה. הוא לקח את ידי בידו ועלינו
לחדרי, ידעתי שהורי בבית ושביכולתם לשמוע אותנו אך לא עצרתי
בעדו, הוא סחף אותי איתו והלילה אני שלו.  

Today I'm with you, but unfortunately not yours

"בוקר..." לחשתי באוזנו השמאלית של אהובי.
"בוקר?" הוא חייך כתינוק שהקיץ מחלום טוב.
מה נעשה היום? שאלתי בסקרנות. אני רוצה לנסוע העירה, אמר
טרוור.
החלטנו שניסע לעיר. כאשר התלבשתי נכנס טרוור לחדרי לבדוק האם
אני מוכנה. תפסתי בזרועו ומשכתי אותו לחדרי. " מה קרה?" לחש לי
.
יש כבר על מה ל"רכל" בבית לצערי. הסברתי לו.
יותר מוקדם שמעתי את אימי משוחחת עם אבי על הבילויים הרבים
שלנו.
ושאני כבר מתחילה להתעלם מהמשפחה ועסוקה בעצמי ובנו יותר מידי
ושזה עניין חריג.
"אהה..." השפיל את מבטו טרוור ומלמל." מה קרה יקירי? על מה אתה
חושב?" והוא- כמו קורא את מחשבותיי אמר לי שמחר- יום שישי יש
ארוחה משפחתית בערב ועלינו לספר להורינו את אשר על ליבנו.
חיבקתי אותו בלי לומר מילה, כמו מאשרת ומסכימה עם כל מילה
והברה שיצאה מפיו באותו הרגע, וכמו מתאבלת...עליהם...עליו
ועליי...ועל הכל יחד.
יצאנו מהבית ושקט שרר בחוץ כאשר עמדנו כניסה לבית אמרתי לבן
דודי: היום אני איתך ...(אבל עדיין לא שלך) .
כל הדרך לעיר הבטתי בנופים המקסימים של העמק. הגענו אל העיר
ושם הכל הומה הכל חי ותוסס כאילו לפתע נשכחו הבעיות של כולנו.
נכנסתי לשלוש חנויות ומדדתי אולי עשר שמלות יפיפיות, שלדעתי
מחציתן החמיאו לפניי עד מאוד.
קניתי שתי שמלות אחת לימי החול והשניה שנועדה לארוחה היום
בערב. טרוור חזר עם חליפה יפיפה ובושם חדש. את הבושם הגיש
לידי, וכאשר הסתכלתי על הקופסא ראיתי שכתוב באותיות של כסף:
"Kiss"
נדהמתי וחיבקתי אותו חיבוק חם ואוהב. קניתי לו (ללא הידיעה
שאני הולכת לקבל בתמורה) חפתים מרשימים מכסף שעליהם היו חרוטות
האותיות: T.R טרוור רייבר. אהבתי את שם משפחתו.
שנינו יצאנו מהחנות מאושרים ונסענו חזרה הביתה- לעמק.
לא היינו עייפים כלל וכלל וזה היה טוב, היינו צריכים כוחות
לערב שלא פסק מלהתקרב אלינו. ידעתי שיש משהו שעליי לעשות לפני
הארוחה מחר-
עליי לראות את עץ ה"kiss"  שלי לבדי.

Fight is not a word.

התיישבנו ליד השולחן. אימי החמיאה לי ולאהובי על מראנו המהודר
והחגיגי. אני התחלתי לדבר:" אמא, אבא יש לי- יותר נכון לנו
בשורה אליכם." אימי הסתכלה עליי מחייכת וכך גם אבי. "דברי
בתנו" אמרו כאילו הם חברים במקהלה. אינני יודעת איך תקבלו
בשורה זו אך עליכם לדעת". כשאר הגיע טרוור שנה שעברה לביקור
(פתחתי בדבריי עם ההיסטוריה...) כבר לא היינו מיודדים כמו
תמיד. היה משהו פחות אפלטוני. כאשר עבר שבוע לביקורו הניצוץ
בעיננו ניתץ ומאז אין ביכולתנו לכבותו, אני מדברת על אהבה. שקט
שרר בחדר. התכתבנו והתראנו במשך השנה (המשכתי) וטוב לנו ביחד.
הוריי היו עדיין המומים.
"השבוע החלטנו ל...ל..." להתחתן. המשיך את דברי בן דודי טרוור.
" אני אוהב את בתכם ואני אהפוך אותה לאישה הכי מאושרת בעולם".
אבי נהפך אדום, והיה נדמה לי שפרצופו מחליף צבעים כזיקית על
הקיר מרוב כעס, הוא היה המום. הוא ניגש אל קירות החדר והחל
סוגר את החלונות. חלון אחר חלון. " נישואין ביו בני משפחה הם
גילוי עריות!!! " צרח אבי.
אימי החלה לבכות ולחשה לי "ג'ולייט בתי היקרה עליך להפסיק את
זה מייד. אם אנשים ידעו..." לא אכפת לי מהאנשים!! ככה טוב לי
וככה אני מאושרת, אני יודעת שזה חריג ואני בוודאי יודעת שאין
זה מכובד כלל אבל איני יכולה למנוע זאת מעצמי...
אתם חוזרים ואומרים לי דברים שאני יודעת. אני כבר אישה בוגרת
ואחראית ואני גם יודעת שהנישואין האלו יפרחו כמו פרחי האביב
הנפלאים המכסים את גבעות העמק, עם כל הקשיים ועם כל הצעקות-
שכמובן לא יועילו לאף אחד.
קמתי ועזבתי את החדר. ביקשתי את הורי שיסלחו לי. והלכתי לטייל
אל העץ שלי.

Trever trys to clan up the air

"מר וגברת אדאמס אני...יש לי.."  וודאי שיש מילים בפיך אדון
צעיר גם בפינו יש. זה לא רעיון טוב! לא מקובל בתקופה זו
שערוריות בתוך המשפחה, אולי תחכו עד שהאש המטורפת הזאת תדעך?
אם לא בשבילכם אז בשבילנו.
"שניכם יקרים לי מאוד, אתם מבני משפחתי הקרובה שאני אוהב יותר
מכל אבל אינכם יודעים עד כמה חזקה אהבתי אל בתכם- היא קרן אור
עזה בחיי. אני אוהב  אותה בכל ליבי באמת ובתמים. אלך אחריה דרך
האש החמה והמים הקרים ואעשה הכל למען חיוך ושלווה יראו על פניה
הצחורות. קחו לליבכם כל הבהרה ומילה שנאמרה ואל נא תשברו ליבי
ולב בתכם. אין תוכלו להפריד ביננו כי היא זאת שבכתה שרק המוות
כן יעשה. טרוור קם ועמד זקוף כעמוד חשמל ופנה לאבי בדברי
הסיום:
אדוני, אני פונה אליך לקבל את הסכמתך לשאת את בתך לאישה.
ג'ולייט תהייה לי לרעייה המושלמת ואני אהייה לך לבעל אוהב
ורחום כי אין לי דבר יקר יותר מאהבתה של זו העלמה בזה העולם.