לילות סוערים במיוחד היו מזכים את הרחובות בפאתי העיר בביקוריו
של הזקן. לבוש סחבות כהות, סובב היה כמה שעות ועושה מעשים
משונים שאף אחד מקרב המתבוננים היה מבין.
תמיד היה נושא עמו שני תיקים, כהים אף הם, גדולים למדיי, שבתום
שוטטותו, נפוחים היו עד מאוד, אך הזקן לא הראה סימני מאמץ ,
ולו הקל ביותר.

באזור בו היה משוטט לא היה אף אדם מקורב אליו, לא נודע מהיכן
הגיע, מה שמו, האם בעל משפחה הוא וכמובן מה הוא נושא בתיקיו
המסתוריים.

סיבוביו החלו לפני חצות. נצמד היה אל אחד הקירות וממתין כאשר
אחד מתיקיו פתוח קמעה, באחת הפעמים נפתח חלון בקומה מעליו וילד
הציץ אל תוך התיק, אך הוא לא ראה דבר, פנים התיק היה חשוך
לגמרי, הזקן חש בנוכחות המציצן פלט כמה הברות ונעלם במהירות
מעבר לפינה.

באחד הלילות סקרנותי גברה על חששי, והגעתי לידי החלטה לעקוב
אחר הדמות המסתורית הזו, ולגלות את סודה, אלך אף עד למשכנו
באשר הוא ויותר מכך.
באותו ערב כיסיתי עצמי היטב, מכנס חום מבד עבה, נעליים גבוהות
חומות אף הן, גופיה בעלת שרוולים ארוכים עשויה פלנל, ועליה
סודר די דק הסרוג ב"צפיפות" רבה, ומעל כל זאת מעיל ארוך,  כבד,
שחור.
יצאתי לרחוב.
בצומת הרחובות החשוכים ביותר, בהם נראה לעיתים מזומנות הזקן,
המתנתי כשעה ומחצה, הקור היה עז והציק לעור פניי מאוד, קופסת
הסיגריות התרוקנה במהירות מפליאה, ורגליי כאבו עד מאוד מהעמידה
הממושכת, אך הסקרנות והציפייה המכרסמת היו ממכרות ואני נכנעתי
להן בקלות רבה.

הזקן הופיע.

יכולתי להישבע כי הוא מרגיש בכוונות זדוניות, ותנועותיו היו
הססניות ורדופות כשל עכבר מגודל שעקב גודלו בטחונו רב יותר,
ולכן הוא משוטט מחוץ למחילתו פרקי זמן ארוכים יחסית ולמרחקים
גדולים יותר מהעכבר הממוצע, ומקפיד כל העת לבדוק היטב את
סביבתו.
הוא פנה לאחד הרחובות, ואני אחריו בודק כל העת שהמרחק בינינו
מספק את מידת החשאיות הנדרשת ממעקב שכזה. הקפדתי להישאר צמוד
למבנים, אשר העלטה הייתה ידידתם. לאחר כמה דקות נעצר לפתע הזקן
בשטח שהואר היטב באמצעות פנס רחוב גבוה ,והביט לעברי ללא
הפניית פרצופו ולו לרגע.
עיניו לכדו את עיניי, ובאותה השנייה סבב על מקומו והחל פוסע
במהירות באותו הכיוון בו הלך קודם. התחלתי אף אני לפסוע שוב,
ובמהירות מוגברת, משזיהיתי את מיקומי תודות לבית קפה קטן
ומצחין בו נהגתי לשרוץ, קיצרתי את הדרך אל הים דרך אחת
הסמטאות, הלכתי במהירות רבה עקב החשש הגדול שהיה בלבי פן הזקן
יבחר בדרך אחרת וייעלם. התבדיתי.
משהגעתי לקצה הסמטה הצצתי לכיוון הדרך הראשית וראיתיו מגיע,
עקב הליכתו האיטית הרושם שנוצר היה כי הוא בטוח שחדלתי לעקוב
אחריו, כמו כן הבחנתי שאחד מתיקיו התנפח שוב, המתנתי בפינה זו
עד שנעלמה דמותו ליד המבנה שבקצה המזח.
התקרבתי במהירות אל המבנה משהייתי בטוח כי הזקן הפנים, נצמדתי
אל אחד הקירות והמתנתי, אפילו את נשימותיי עצרתי לפרקי זמן לא
קצרים, רעד עבר בכל גופי, לא שמעתי דבר.
הקפתי אט אט את המבנה בחפשי אחר פתח כלשהו, מצאתי דלת רעועה
ולא נעולה להפתעתי, "נאיבי אה?" חשבתי, "מדוע הוא כ"כ בטוח
בחוסר העניין של האנשים לגלות את סודו?", משכתי באיטיות את
הדלת והיא נענתה לי בחיוב.

היה זה חדרון קטן שהיה בו ריח רע מאוד, עששית שעמדה על שולחן
במרכז החדר הפיצה אור מועט שהראה מיטה קטנטנה מכוסה מין שטיח
כהה שנראו עליו כתמים רבים, שידה חומה עמדה ליד המיטה ועליה
כמה חפצי כיס, בסמוך נערמו כמה "ערמות אינטלקטואליות" של ספרים
בעובי "מבטיח", ומלבד פריטים אלו לא היה דבר בחדר, חוץ מ...
הייתה זו דלת צרה באחת מפינות החדר, שאור חלוש שהגיע מתחתיה
האיר את פאותיה.
הרמתי את הדלת הזו וראיתי תעלה ארוכה וצרה, ולכל אורכה סולם
צר, בתחתית התעלה האירה עששית, ירדתי במהירות עד לתחתית,
וראיתי דלת נוספת, רעשים מוזרים נשמעו מעברה השני, היו אלו
רעשים שלא ייתכנו בעומק שכזה, היו אלו רעשי חורף!
נאבקתי עם הדלת הזו כמה דקות ולבסוף הצלחתי להרימה מעל ציריה,
הבטתי פנימה ואיבדתי את נשימתי.
באולם ענק עמד הזקן עירום כביום היוולדו מול מיכל זכוכית בעל
ממדים, שיקשה עליי מאוד להסביר כיצד נוצר, ובתוכו מתחוללת סערה
תואמת לסערה  "אמיתית".
עננים שחורים שוטטו במרומי ה"אקווריום", הבזקים נראו מידי פעם
מופיעים ללא קשר לתנועת העננים, ורעשים עמומים החלו להישמע כל
כמה שניות ,בזמן זה החל הזקן לצרוח אל מול המכל "חורף, חורף
שלי, רק שלי"

הרעשים התעצמו, גשם נוראי החל לרדת ואז ראיתי את הדבר היפה
ביותר שראיתי בחיי, היה זה ברק צבעוני שהיו בו כל הצבעים
שראיתי אי פעם, כחול, אדום, ירוק, כתום, צהוב, סגול ועוד, מספר
שניות לאחר מכן הופיע עוד  ברק שכזה אך בו שלט הצבע הירוק,
וברוב הברקים לאחר מכן שלט צבע מסוים, לפתע חשתי לחץ בחזי,
הסתבר לי שפעולת הנשימה האינסטיקטיבית לא התרחשה, שאפתי מלוא
ריאותיי אויר והרוחות "הגיעו", הגשם הועף כל כמה שניות לכיוון
אחר, מהפינה הרחוקה של ה"אקווריום" התקרב קונוס רוח שהיה כמוקד
הוריקני קטן, הרעמים "התגלגלו" ברעש נוראי, ולא יכולתי לומר
בוודאות מהיכן בקעו.
התעוררתי לפתע מקיפאוני והנחתי את הדלת לידי, התקדמתי אל הזקן,
התלהבותי מהמחזות הנפלאים הללו סילקה כליל את כל פחדיי, הוא לא
שמע אותי בהתקרבי ולבטח לא חשב כי הוא אינו לבד, לכן נבהל מאוד
כאשר נעמדתי מאחריו תוך נקישת עקבים.

הזקן הסתובב, הביט עליי כשתי שניות והחל לצרוח דברים לא
ברורים, הבטתי בכוונה אל מבושיו החשופים, התרגיל הצליח, הוא
פסק מזעקותיו וכיסה את האזור הנצפה בידיו, הבעה מטומטמת עלתה
על פניו.
"איני רוצה להרע לך, אני מקווה שלך אין כוונות רעות כנגדי."
-"מה אתה רוצה ?", קולו היה גס, אך לא מפחיד כלל וכלל, -"אני
רוצה אקווריום כמו זה עם חורף קטן בתוכו, רק שיהיה הרבה יותר
קטן" , חיוך פשט על פרצופו של הזקן , "אם אתן לך את מבוקשך,
האם תיעלם לתמיד ולא תספר לאיש על מה שראית? " שאל בתקיפות
רבה, תוך שהוא מביט בעיניי כאילו הוא זומם לחדור פנימה, "אתן
לך את מילת הכבוד שלי אם אהיה מרוצה ממה שאקבל", הכנסתי לקולי
נימת רצינות עד כמה שיכולתי.
רציתי מאוד "אקווריום" שכזה.
הבנתי שהצלחתי ליצור אצלו אמונה בדבריי ואכן הצלחתי, "אם כך,
המתן רגע", ניגש הצידה ועטה חלוק בהיר, "בוא אחריי" ,אמר ופסע
לכיוון דלת שלא הבחנתי בה קודם, מייד כאשר נפתחה הדלת נדלק
בפנים אור חזק שהאיר פרוזדור ארוך ,על הקירות היו שורות ארוכות
שעליהן היו מונחות תיבות מתכת גדולות שנשאו מילים שבסיטואציה
אחרת הייתי אומר שאני נמצא באולם משחקים ענק לזאטוטים.

"ברקים רגילים :עוצמות 1-4", על התיבה הראשונה, "ברקים רגילים
:עוצמות 4-7",  על התיבה הבאה, וכך הלאה עד לאמצע השורה,
בהמשכה התיבות נשאו את הכותרות הנפלאות הבאות "ברקים
צבעוניים-ירוק", "ברקים צבעוניים-כתום", להערכתי היו בשורה זו
כחמישה עשר מכלים כאלו.
שורה מטה הכילה רעמים מקוטלגים לפי עוצמותיהם, תדירותם, משכם
,וכן מיקומם יחסית ללב הסערה, רחוקים, וספת היו מקוטלגות
הרוחות לפי כיווני נשיבה:
צפונית, דרומית וכדומה, עוצמותיהן, גובהן, וזמן נשיבתן.
כל מרכיבי החורף היו במלאי זה ואפשר היה לפרסם קטלוג עב כרס על
תכולה מרשימה שכזו, אך אזכיר רק חלק מהפריטים :סוגי הגשמים,
גודל הטיפות, עלי עצים לפי צבע וגודל, שלוליות צבעוניות, עננים
כהים עד שחורים מאוד ואפילו קשתות בגדלים שונים.
לאחר התבוננות של כמה דקות פנה אליי הזקן "מה אתה רוצה שיהיה
בחורף שלך?".
נדהמתי לרגע מהשאלה המוזרה לעולמנו אך התעשתי ,"תן לי בבקשה,
חמישה ברקים צבעוניים ,אדום ,ירוק ,כחול וכתום, כמו כן שני
רעמים מתגלגלים מרחוק לקרוב ושלושה רחוקים" ,הזקן אץ רץ בין
התיבות עם מיכל קטן יחסית וחיברו כל פעם לתיבה המתאימה באמצעות
מתקן מיוחד, "בנוסף רוח מזרחית ושני הוריקנים גודל ממוצע,
וטיפות בגודל שהיה במיכל שלך".
"גודל שש, אם כך", הצליח ללחוש "המוכר"  התשוש.
"ופריט אחרון, עננים כהים דרגה ממוצעת בגודל ארבע".
הזקן הניח את המכל מולי ושאף אויר בקצב מואץ, "קח, קיימתי את
חלקי בעסקה, אני מקווה שאתה איש בעל כבוד ותעמוד במילתך!".
"אין לך מה לדאוג, אם אכן יהיה לי את החורף שלי".

הזקן נשא את המכל שלי למעלה, נפרד ממני באדיבות רבה ואף הזהיר
אותי משתי מהמורות בדרך חזרה אל החוף.

פסעתי במהירות ברחובות הריקים כשהמכל צמוד לחזי, ואני חש כל
העת הלמות המזעזעות אותו, אין לכם מושג כמה גדול היה החיוך על
פרצופי, מיד כשהגעתי לדירתי עליתי לעליית הגג ואטמתי כל פתח
בצורה הטובה ביותר שיכולתי, המתנתי כשעה עד ששוב שרר בחוץ מזג
אוויר סוער, משהחלו הרעמים החזקים, התפשטתי, פתחתי את מכסה
התיבה ונעמדתי במרכז החדר.
יומיים תמימים עברתי חורף בצורה שאף אדם עבר אי פעם, ואתם הרי
מסוגלים לתאר מה התחולל בעליית הגג שלי.
הוכיתי על ידי הברקים אינספור פעמים, אוזניי איבדו כל יכולת
לשמוע רעש שהוא חלש מרעם שמוקדו כחצי מטר מאוזנך, הסתובבתי כמה
שעות באחד ההוריקנים שסחף אותי כרצונו עד שנפלתי מחוסר הכרה.
לאחר יומיים אלו ייפיתי את כוחו של ידידי הטוב לטפל בכל עניין
כספי שהתעורר בטענה כי אני מסתגר לשם כתיבת יצירת חיי.
איני יודע כמה זמן חלף מאז, ואין הדבר מעניין אותי כלל.
יש לי את החורף שלי, שהוא רק שלי ואין על כך עוררין..