גיא אבק / מעיין |
בעיניים מוסחות, מסיחות,
מעפעפות עשן ואני כמו צמר-גפן.
היא משקה אותי מלים
כמו איש יבש במדבר, בסרטים,
מטה ראשי אחורה ומטפטפת משדיה ללשוני
מלים מלים מלים צלילים צלולים
היא ברז מטפטף, היא קמוצה באגרוף
נוטפת.
ואני, אדמה חרוכה,
המלים לא נספגות בי,
מחליקות וניגרות בדפים על הרצפה,
לספוג, ואני אומר לה
"העינים שלך דומעות" והיא חורכת
בבשרי, עיניים יבשות, קשות,
"תשתה", היא דוחקת ומטה את ראשי,
"תשתה בשבילי, אני מוצפת".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|