רופג הסתכל יום אחד מעבר לחלון חצי שעה אחרי חצות. עיניו
הופתעו לראות דבר מדהים במסתוריותו. זה היה אור צהבהב שבקע
מבקתת עץ ירוקה. זה אף פעם לא היה שם קודם, חשב רופג לעצמו. זה
היה נראה לו מוזר למדיי אך לא מוזר מספיק כדי שחייו ייעצרו
לכמה רגעים של מחשבה מסיבית למציאת פתרון. למעשה הוא פשוט לא
מצא את הבעיה שעליו לפתור, ואם אין בעיה אז הכל טוב ולא צריך
למצוא שום פתרון. לצורך העניין, גם רע יכול להיות טוב. זה
תלוי. אמנם חייו המשיכו להתנהל כהרגלם, אך כל פעם שהיה חוזר
הביתה ומביט מבעד לחלונו, היה מבחין באותו אור צהוב ומשונה.
במשך הזמן זה הפך להיות רגיל, עובדה קיימת. יום אחד בא אליי
רופג ושאל אותי אם יש לי חלב. אמרתי לו בפשטות שלא והוא חזר
לביתו להסתכל על החלון ההוא שמשקיף על הבקתה הירוקה. יום אחד
האור משך אותו אליו. רופג יצא מהבית והלך לעבר בקתת העץ
הירוקה. הוא הרגיש שהוא חייב להיות שם לפחות חמש דקות מלאות.
הוא נכנס לבפנים והרגיש שהוא מצא את הגאולה שלו. הוא יכל ממש
לחוש את האור כדבר מוחשי שהוא נכנס לתוכו. לא משנה איך תסתכלו
על זה, רופג נהנה. עכשיו חייו יכולים להמשיך כרגיל. יום אחד
באתי לרופג כדי שיעזור לי להכין סלט. הבאתי איתי מלפפון ובצל
ואפילו שמן, אמנם שאר הדברים היו חסרים לי. רופג שמח לעזור לי
אבל באמצע נתקלתי בבעיה, לא מהרציניות האלה שזקוקות לטיפול
מיוחד. "השלפוחית שלי מלאה." אמרתי לו, כי אני יודע שהוא לא
אוהב את השורש שת"נ. רופג הצביעה לעבר בקתת העץ הירוקה. הודיתי
לו וכשחזרתי לא שכחתי לשטוף ידיים עם סבון לפני שהמשכתי בהכנת
הסלט. אחרי זה אפילו הזמנתי את רופג למאורע שלכבודו הכנו את
הסלט. לא יודע מה להגיד, נראה לי שפשוט האור, שמנורות להט של
בקתות עץ ירוקות מפיצות, צהוב מטבעו. אפילו כאלה שלא עשויות
מעץ, או אפילו כאלה שלא ירוקות.