חברי האקדמיה היקרים.
אני מודה לכם על שנאותם לאמץ אותי לשורותיכם ועל קבלת הפנים
מחממת הלב. אכן אני מצפה לכך זה זמן רב. זמן רב מדי, יוסיפו
מקטרגים, אך נניח לכך. אכן, שנים רבות מאוד ארכו חיי תחת השמש,
שנים בהן לא זכיתי להוקרה לה אני ראוי. אך לא הטלתי ספק מעולם,
ידידי, כי בבוא העת יתהפכו היוצרות, וכתבי שהיו כאבן שאין לה
הופכין, יחשבו למרכזיים ובעלי ערך שלא שוער לפני כן. לפיכך
דאגתי מראש לסידורי הקבורה הדרושים. כל מחברותי, מתועדות
ומתוייקות בקפידה, תמצאנה בתיק המונח על חזי. לצדן תמונות
מאירועים החשובים בחיי. אהיה לבוש בקפידה בבבגדי הערב המהודרים
שהיו לסימן ההיכר שלי בין חוג מכרי. על פני ארשת תוכחה אבהית,
המהולה באהבה. ארשת זו שמשכה אלי מבטי הערצה רבים בחיי תשמר את
כוחה עוד, ותעורר אהדה בליבות קוראי למשך שנים רבות. רופאי
מבטיחים לי כי בשיטות החניטה הקיימות, אוכל לשמור לאחר מותי על
חזותי המרשימה ועל המחברות בכתב ידי למשך ארבע-מאות שנה. אינני
מודאג כלל. אני צופה כי תקראו מכתב זה לראשונה תוך פחות ממחצית
זמן זה. שעתי היפה בוא תבוא. אני, הכותב לכם משלהי מאה קדומה
וחשוכה, מצדיע בפניכם, דור תבונה ללא שיעור, שהשכיל סוף סוף
לאהוב אותי! אני יודע בכל לבבי כי אכן למדתם את לקחי העבר.
תלמידי ואלו שהלכו בדרכי, הראויים לתהילת עולם, לא עוד נחבאת
גאונותם אל הכלים. אתם, המוחות המבריקים שידעו להצילני מנבכי
ההיסטוריה, תדעו להוקיר את המוכשרים באנשים, טרם ילכו לעולמם!
אכן, אני מסיר בפניכם את כובעי, וקד לכם קידה מפוארת, אחרונה!