מוקדש לאיתן חסיד

כבר שנתיים אני מנסה לכתוב עלייך שיר, אבל אתה יוצא בו חרמן
ואני לא רוצה בכך, אז ככה אני פשוט אכתוב עלייך:
אותך אהבתי חצי שנה ולזה אתה כבר בטח מודע.
מפריע לי שאנחנו לא מדברים על דברים שחשובים לנו. אני הייתי
רוצה לדעת מה אתה חושב עליי. אני יודעת שאני שיקרתי ואני כבר
לא זה והאמת? אני שילמתי את המחיר בזה שאני כבר לא חברה טובה
של חברה טובה שלי (ליטל). זמנים משתנים ואיתם אנשים...
כשבאת אליי לא חשבתי שזה באמת קורה, לא האמנתי. רק חמש דקות
אחרי שהלכת הבנתי שזה באמת קרה ואז קוויתי שיום יבוא ואני יהיה
קצת יותר קרובה אלייך. בכלל, זה מציק לי שאתה גר כל כך רחוק
ממני... אתה מודע לזה שאתה בנאדם שאני חושבת עליו הכי הרבה?
אפילו שיש לי מישהו, אפילו שאני מאוהבת במישהוא אחר?
אתה אף פעם לא יצאת לי מהראש ואני לא חושבת שמתישהו אתה תצא.
אף פעם, מאז שהכרתי אותך, לא שכחתי אותך ואני לא שוכחת ואני לא
חושבת שאני אשכח אותך, לא משנה מה יהיה, ידידי הוותיק, אני
מודה שפעם אפילו פינטזתי עלייך לפעמים... שוב אני, מקווה
שהשיר= הסיפור הזה יצא טוב, לפחות בסדר ושאתה תיקרא אותו...
ותדע שלא משנה, אני פה בשבילך.

                       אוהבת שגית