יש לי בחדר על השידה, כדור זכוכית גדול. לא יותר גדול מבלון
ממוצע, בגודל של כל כדור המוכר לכם. קיבלתי אותו מאבא שלי
כשהייתי בן שלוש. אני לא זוכר את הרגע אבל אמא אומרת שהייתי
נורא מאושר כשקיבלתי אותו, ושהיא בחיים לא ראתה אותי כל כך
מאושר בגלל משהו.
כדור הזכוכית הזה הוא יותר מסתם כדור.
זו המתנה היחידה שאבא נתן לי. אף פעם הוא לא קנה לי שום דבר.
אני חושב שגם את זה הוא לא קנה, הוא פשוט מצא את זה איפשהו
והביא לי את זה. אבל אני מאמין בתוך תוכי שזה בא עמוק מהלב של
אבא ושאבא כל לילה חושב עלי ואוהב אותי מאוד.

הכדור הזה שאבא הביא לי הוא כדור מיוחד שמגשים לי משאלות.
זה נשמע מוזר, אבל הוא באמת מגשים לי לפעמים משאלה כשאני צריך
אותה באמת באמת. משאלות כאלו קטנות שנראות שוליות אבל בשבילי
הן נורא חשובות.
גיליתי את זה בפעם הראשונה כשהייתי מאוהב במעיין ופחדתי נורא
להגיד לה את זה. אז דיברתי עם הכדור בלילה וביקשתי ממנו שמחר
תהיה לי הזדמנות לומר למעיין מה שאני מרגיש כלפיה ושנהיה
חברים. יום למחרת הגעתי בבוקר מוקדם לבית הספר וגיליתי שהמורה
של השעה הראשונה חולה ולא הגיעה, ורק אני ומעיין היחידים שלא
ידענו על כך והגענו מוקדם בכל זאת. יצא שדיברתי איתה וגיליתי
שהיא חושבת שאני חמוד. הצעתי לה להיות חברה שלי והיא הסכימה.
נורא שמחתי וכשחזרתי הביתה ישר חיבקתי את הכדור, עוד לפני
שאמרתי לאמא שלום.
מאז אותו יום אני בא הרבה לכדור ומבקש ממנו הצלחה במבחנים,
שהפועל תנצח בכדורגל. הוא לא מאכזב אותי הרבה. לפעמים אפילו
אני מדבר אליו, כאילו שהוא חבר טוב שלי ומספר לו דברים. הוא
כמו חבר טוב, כמו אח שאין לי. רק שהוא גם מגשים לי משאלות.

לפני שהתחלתי לבקש ממנו משאלות הייתי ילד עצוב.
לפי מה שאמא אומרת במשך תקופה ארוכה הייתי נורא עצוב. אני לא
בכיתי או משהו אבל התנתקתי מהסביבה. הייתי מסתגר בחדר שלי פשוט
ומדבר אל הכדור, זה היה עוד לפני שידעתי שהוא מגשים לי משאלות.
פשוט הייתי יושב ומספר לו שאני עצוב ומספר לו למה אני עצוב.
ולא דיברתי הרבה מעבר לכך עם אמא או עם חברים.
ואז גיליתי שהכדור הזה יכול להגשים לי משאלות ומאז אני שמח.
אמא לא יודעת על הסוד שלי, על כדור הזכוכית שאני מבקש ממנו
משאלות.
בגלל זה היא אומרת שהיא בחיים לא תבין איך יום אחד נהייתי יותר
שמח והתחלתי לחייך פתאום. גם מעיין נהייתה חברה שלי. וגם
התחלתי להסתובב יותר עם ילדים אחרים ונהיו לי מלא חברים כמו
שאף פעם לא היה לי.
אני ידעתי שהכל בגלל הכדור אבל אמא לא ידעה ותמיד היא שאלה
אותי למה, אבל לא גיליתי לה. זה היה הסוד שלי ושל הכדור.

לפעמים בלילה אני רואה את אמא בוכה בחדר שלה.
אני בא ומנחם אותה ואומר לה שאני אוהב אותה. אבל היא רק מלטפת
אותי ומחבקת אותי, ולא אומרת שום דבר. ואני לא יכול לעזור לה
כי אני רק ילד קטן לא גדול כזה כמו שאמא אומרת תמיד ואני לא
יכול לעזור לה כמה שהייתי רוצה. אם הייתי גדול הייתי הולך
ומנצח את כל הדברים הרשעים שגורמים לאמא לבכות. אם הייתי גדול
יותר הייתי עוזר לה לא לבכות. אבל אני קטן ויש לי רק כדור
זכוכית. ניסיתי לבקש ממנו שאמא תהיה מאושרת אבל כנראה שזה לא
עזר.
אני משתדל שלא לבקש מהכדור דברים יותר מדי גדולים כי אני יודע
שלא טוב להיות חמדן.
אז אני מתמקד בדברים קטנים.
רק דבר אחד אני מבקש ממנו כל שבוע והוא לא מגשים אותו אף פעם.
כנראה שהוא לא יכול.
יש משאלות שלא נועדו להתגשם, קראתי ככה איפשהו פעם.

כנראה שאבא בחיים לא יחזור אלינו יותר.