מה קורה לי?!
קשה לי, קשה לי לנשום,
האוויר הצח מכניס לדיכאון,
החיים חונקים, הדמעות נוטפות , לא נשארו יותר סיבות לחיות,
לא רוצה לעזוב אבל אין ברירה, הלב חזק וקפוא והנשמה בוכה,
הכתפיים שלי קטנות מדיי למעמסה,
אלוהים, למד אותי איך לשרוד בחיי, למד אותי איך לעמוד על
רגליי, בינתיים אני נכה.
החדר ריק בלעדיי, הקירות זועקים לחום ידיי, לחום גופי, והוא
זועק לאהבתי, ככה סתם עזבתי אותו לבד, והוא בוכה ונחנק ואני
איתו, ושנינו בתוך מערבולת של רעל, רעל העצבות וזה עוטף אותי
והעיניים נעצמות להן, נחות להן, לא יכולות יותר לראות את מה
שהחיים מרעיפים, עייפות כבר ממראות זוועתיים, עייפות עיניי
מלבכות,
ואין יותר דמעות, רק אחת אבל גם היא כבר קפואה,
מחפשת עוד נחמה, צועקת למישהו למעלה בלי אמונה,
ואז פונה לחברים אבל גם הם כבר מתייאשים, אני ידידה של כולם
ובודדה בעולם, בדיוק כמוך.
ועכשיו גם אותך אני עוזבת ושנינו נישאר לבד אך אני למשפחה
חוזרת ואתה- אבי היקר נשאר בחדרי הקר וקופא.
וסליחתי לעולם לא תישמע, היא תיקפא ביחד - איתך.