אני עוצמת את עיני, מנסה לדלות תמונה, אולי מעט זוהרת, פחות
חיוורת
ממציאות של כדורי גומי וירי מרגמות, אולי מציאות של דו- קיום
והבנה, לא הרבה, לא יותר מדי, רק ללכת ברחוב בלי הצורך להפנות
ראש לכל כיוון בו נשמע רשרוש עלים קל, בלי לחשוד בכל עובר ושב,
רק להיות...
הרי שהשולט, תרצו לקרוא לו אלוהים, תרצו שם אחר, כשחושבים על
כך, באמת שזה לא משנה, ההגדרה נותרת בעינה. הוא לבטח לא היה
בונה את הפירמידה רבת הגוונים הזו, הקרויה עולם, באם ידע כי
יביא עימו ימים נוגים, ימים כה אפרוריים ורדודים. ואם כבר, איה
אותו רב אשכולות? לכל המאמינים, חובשי הכיפות הסרוגות, שאלה לי
אליכם:
אנו חיים כיום על ספרים, מאמינים בתורה כתובה מראש, בלא כל
הוכחה ממשית כי אכן יש במה להאמין. היכן הכל- יכול? מדוע ששת
מליון המלאכים? ורבים אחרים שריצו את עונשם במלוא החומרה,
החטא: גזע. או שמא אנשים מאמינים כי נוח? הרי הם צריכים להאמין
כי יבואו ימים טובים יותר, ימי הגאולה הנשגבים? והרי שאנו
מביטים לשורשו של הסכסוך העולמי, זהו מקור הסכסוך,
מי הוא מי?
מיהו השולט על העולם?
האם ישנו יותר מאחד?
מהם שורשי הדתות והגזעים בעולם?
או שמא כולנו אחים, במשפחה אחת לא מאוחדת במיוחד, תחת קורת גג
אחת, השמיים...