שכב על מספר קרטונים עבים שאסף לפנות ערב בפינה הפנימית של
סמטה זרה, היה זה אחד מיצועיו הנוחים ביותר והוא היה מאושר
מכך. חלק מהעיתונים הרבים שהצטברו בפחים לאחר סוף השבוע היו
מונחים במספר שכבות על גופו ואגרו את החום שגופו יצר.
שיעולו היה יבש ומעורר דאגה בקרב השומע, צבע עורו חולני מאוד
ועיניו כבויות ומוקפות עיגולים שחורים גדולים  וכהים מאוד, היו
אלו השוטטויות הרבות ללא ביגוד מחמם שהביאוהו למצב שכזה. הוא
היה מודע למצבו הגופני הקשה והבין שלא נותר לו עוד זמן רב
בחיים, אך הוא לא תיאר לעצמו עד כמה.

מייד החל לנמנם ופינטוזיו הגיעו.
רוח חזקה העיפה מעליו את מרבית העיתונים אך הוא עדיין לא
התעורר, אם היה מתעורר ורואה את הדמות הקרבה אליו סביר שהיה
שולח את נפשו החוצה מגופו כדי שתוכל לברוח במהירות.
היה זה אחד השליחים של גובה הנשמות  האחראי על החזרת הנשמות
שתמה תקופת השאלתן ואמורות לחזור אל "בעליהן" לקראת ההשאלה
הבאה.
מראהו של השליח היה בעצם די באנאלי ...עטוף גלימה שחורה וארוכה
ששובלה אסף קרעי ניירות ולכלוך, גבוה, בידו הימנית אחז מוט
ארוך שבקצהו הייתה קשורה מאכלת מבריקה ללא כתמי דם(קרוב לודאי
חדשה),בידו השנייה אחז שרשרת שעליה היו סוגים שונים של סמלי
דת, והילוכו איטי. מרחף.

המתבונן האמיץ הסוקר כל פרט בדמות זו לא היה מפתח כל חשש , אך
המביט בחופזה היה נוהג כפי שנהג המשוטט שפקח עיניו לרגע.
פיו נפער לכדי חור שחור, ענקי, נדמה היה כי מיד ייקרעו זוויות
פיו. עיניו גדלו מאוד והוא התיישב במהירות ,שלח ידיו קדימה כדי
להגן על גופו ולא הצליח להוציא הברה מפיו.

"אל תתחיל להתחנן, רק אל תתחיל להתחנן", נשמע קולו של השליח,
"אין לי כוח כבר לתחנונים האלו, נשמתך סיימה את זמנה ועליי
לקחתה בחזרה". עצר לרגע את שטף דיבורו על מנת לשאוף אויר לתוך
ריאותיו הממשיות או האידיאיות והמשיך "אני אשתדל לעשות זאת
בצורה הכי פחות מכאיבה שיכולה להיות, אל תדאג, העיקר שתהיה
בשקט".
המשוטט נרגע קמעה עקב האנושיות שהופגנה על ידי השליח וההבחנה
בכל הפרטים הלא מפחידים שהרכיבו את הדמות.
"יכול להיות שהוא ניתן להשפעה ?",שאל עצמו המשוטט, "ואם כן איך
אוכל להשפיע עליו?", "אולי אנסה לפתח עמו שיחת חולין מצויה וכך
אגיע למצב בו אהיה יותר מלקוח לא מרוצה"...




המשוטט הביט היטב אל כסות ראשו של השליח והבחין בתווי פניו
המבוגרים, קמטים לא מועטים היו סביב פיו ועיניו, ועורו היה
חיוור למדיי, "אולי נמאס לו כבר מהעבודה הזו והוא ישמח לשוליה
שיעשה בשבילו את רוב העבודה?", המשוטט כחכח בגרונו והחל לדבר,
תחילה היה קולו רועד וצרוד, אך משראה כי אין השליח נע בצורה
מעלת חשש התגבר קולו.

המשוטט כבר לא חשש כל-כך.

"אני מניח שאתה בעסק הזה כבר לא מעט זמן?"..

"נכון".

"אתה נשוי?".

"לא אענה לך על זה".

"אתה מרוצה מהעבודה הזו?".

"לא".

"אתה כבר שחוק אה?", המשוטט חש כי זו היא הפרצה ועליו לנצלה
כעת, "כבר אין לך כוח לעשות את העבודה הזו כמו שצריך?", השליח
השתתק.
"איזה מטומטם אני", חשב המשוטט, "אני שואל אותו אם אין לו כוח
לעבודה הזאת ומזכיר לו שהוא בא בעצם לקחת אותי".
"אני מתכוון האם לא חשבת לקחת לך עובד זוטר ובלתי משמעותי
שכמוני כדי לעזור לך בעבודתך הקשה?"
לתשובתו של השליח לא יכול היה המשוטט לצפות אפילו בפינטוזיו
הורודים ביותר.
"כן, באמת חשבתי לעשות שינוי, אבל לא שינוי כמו שהצעת".

הפחד חזר מייד ללבו של המשוטט, והוא החל לחשוב שוב על דברים
שיציע לשליח, כאשר זה המשיך בדבריו.
"אני מתכונן לפתוח עסק לבד, הכל כבר מוכן, המשרד, עובדים,
מחשבים ופקסים, אפילו כמה מנהלי מחסני נשמות אמרו לי שהם יעברו
לעבוד איתי, איני רוצה לעבוד יותר אצל גובה הנשמות, אני רוצה
להיות עצמאי!".
המשוטט לא הצליח לחשוב אפילו מה עליו לעשות בהתאם לדברים אלו,
לרגע אף חשש כי השליח משתעשע איתו, "ואשמח מאוד אם תהיה שותפי
הפעיל, שיהיה אחראי על העובדים ההזמנות וביצוען" ,אמר השליח
והנימה בקולו הייתה רצינית מאוד.
החנית נשמטה מידו של השליח והוא קרב אל המשוטט שהתרומם באיטיות
ושלח ידו קדימה.
הם לחצו ידיים לפרק זמן לא קצר.


לאחר שנתיים


-"שלום אלבינוס".
-"היי, איגנורבימוס, מה שלומך?".
-"בסדר גמור, לאן נעלמת בזמן האחרון?".
-"כן אני יודע, סלח לי איגנורבימוס, יש לי הרבה עבודה בזמן
האחרון, אנחנו בקושי עומדים בנטל".
-"מה קרה, כזו כמות רצינית של הזמנות הגיעה?".
-"לא, הכמויות הן באותה מידה, אני פשוט עובד לבד בזמן זה".
-"מה קרה לשותף המבוגר שלך שהקים את העסק?".
-"אהה, לא נעים, קיבלתי הזמנה לנשמתו, שלחתי את השליח הטוב
ביותר שלי, כדי שזה יהיה קל לכולנו, כואב, אבל מה לעשות, עבודה
זו עבודה, אני לא יכול להרוס את השם שבניתי, סליחה בנינו".