תמיד היא הרגישה בחוץ.
כה חשבה הילדה הקטנה.
ותמיד המצב כה לחוץ
היא ישבה וחשבה וחשבה.

אך תמימה לא היתה
(למרות שזה כל מה שהעולם ראה)
"לו היה מסתכל מזווית קצת שונה"
היא ישבה וחשבה ואמרה.

ותמיד דחפו ותמיד קיללו
אך הילדה הקטנה לא היתה כה תמימה.
ומרחוק מסתכלים מלמעלה בוהים,
לאן נעלמה הילדה הקטנה?

ואם תחפשו בפינה בודדה.
שם בחושך תמצא לבדה-
ילדה קטנה אך בכלל לא תמימה
שמהעולם הזה כבר ברחה.

והילדה כבר לא ילדה,
הילדה כבר גדולה.
את העולם היא כבר מכירה (!!!)
אך בכל זאת חושבים ובכל זאת תוהים,
"האם היא עדין, הילדה הקטנה?"