תמי הנמלה
נולדה, לרוע מזלה,
במושבה גדולה, לכן היא אומללה.
תמי, זה איום, עובדת כל היום.
למה היא פיללה? לרגע אבטלה.
יום אחד חשבה (היא לא סתם נבובה)
שזה לא בשבילה לסחוב כמו עגלה.
פתחה לה בשביתה באמצע שדה חיטה,
חיטה שלא בשלה, ועמדה לה על שלה.
מה היא כבר ביקשה? בסך הכל חופשה -
זו המשאלה של תמי הנמלה.

תמי בקלילות שבתה מפעילות.
איזו התפעלות - מפה ועד עילוט.
במרד המצוין כולם גילו עניין,
ואף תלו שילוט ליד עץ הבלוט.
השמועה עשתה דרכה גם לאוזן המלכה,
שהורתה בבהילות לתקן את האוולות.
חיש מהר יצאו שומרים לטפל בסוררים,
שחטאו בהתבטלות ונשלחו להסתכלות.
תמי - בה טיפלו שונה. למה? כבר אני עונה -
כי יזמה היא הכסילות ברגע של שגעון גדלות.
איך שהקטנה צרחה כשלעד היא נשלחה
לבצע בגלות עבודות של סבלות.

זהו הסיפור של תמי - תמי הנמלה.




נכתב אחרי, ובהשראת, הבגרות האחרונה במתמטיקה (שהפכה לבגרות
הלפני אחרונה, לאחר צורך במועד ב'...).