א': סליחה, אדוני.
ב': כן...?
א': אתה לא זוכר אותי?
ב': לא.
א': תנסה. אני לא נראה לך מוכר?
ב': לא. אולי מחר.
א': מחר אני אולי לא אהיה כאן. למה לא עכשיו?
ב': אה, כי עכשיו יש לי כבר תכניות אחרות.
א': אז תבטל.
ב': לא!
א': למה?
ב': בוריס.
א': אז אתה כן זוכר אותי!
ב': אולי.
א': מה זאת אומרת 'אולי'? כרגע קראת לי 'בוריס'!
ב': אני לא יודע מה עובר עליי. זאת היתה המלה שעלתה לי בראש,
פשוט אמרתי אותה.
א': אז אתה בכלל לא מזהה אותי?
ב': לא.
א': חבל. דווקא נראית לי נחמד. הייתי רוצה שתזהה אותי.
ב': חבל על מי שמת.
א': וואו, וואו, תרגיע. אני עדיין לא מת.
ב': חבל.
א': אתה איש מרגיז, קח את עצמך ואת הזכרון הגרוע שלך ולך מפה!
ב': הייתי פה קודם!
א': אז מה, עכשיו אני פה.
ב': אז לפחות תשתוק.
א': אתה תשתוק.
ב': טוב.
א': טוב.
ב': טוב.
א': טוב.
ב': אני שותק.
א': טוב מאוד.
[שותקים. פאוזה]
א': רק שתדע לך, שאני הייתי נחמד ואדיב. [ב' שותק. פאוזה]
ואנשים כמוך עושים לי צרבת!
ב': אולי לא שמת לב, אבל אני שותק.
א': מה, אתה תינוק?
ב': תשתוק.
א': אתה תשתוק.
ב': טוב.
א': טוב.
ב': טוב.
א': טוב.
ב': אני שותק.
א': טוב מאוד.
[שותקים. פאוזה]
ב': אני צריך ללכת.
א': יופי לך.
ב': אז נתראה מחר?
א': אותו מקום, אותה שעה.
ב': נראה לך? יש לי תכניות אחרות.
א': גם לי.
ב': אז לא נתראה מחר?
א': לא.
ב': חבל.
א': חבל על מי שמת. [ב' נופל על הרצפה. א' בודק לו את הדופק,
ואז מתרומם] חבל. [יוצא]