חשבתי לכתוב שיר לבמה חדשה.
השיר הזה יזכה בהמלצת העורך,
ויקבל רק חמישיות כי אין יותר גבוה.
אמרתי, נכתוב מהניסיון - משהוא שאני מבין בו.
אבל אני מבין בלקשקש על הלוח לפני שהמורה נכנס, ולא ממש חושב
שהחברה יקלטו.
אמרתי טוב נו, נכתוב על משהו מקורי, נגיד אהבה נכזבת,
שאנשים יזדהו ויגידו
"יו אני כל כך מתרגשת בשרי נעשה חידודים חידודים" (כמו
שהמבוגרים אומרים)
או משהו כזה, ואולי
"אני מבין אותך אחי, הקטע מוכר".
שקלתי איך לקרוא לגיבור -
לי קוראים דני אז נקרא לו משה,
שלא יחשבו שזה עלי.
אמרתי כדאי גם להוסיף דימויים, דימויים זה טוב.
החלטתי - אשתמש בהרבה מילים דומות,
כי כמה שורות אפשר למלא במשפט אהבתי, נעזבתי והתאכזבתי.
אז לקחתי את התזארוס של אחי הגדול,
שזה כמו מילון רק במקום הגדרות יש בו מילים דומות.
אח"כ היתה לי הברקה: נעשה את זה כ"כ עצוב,
אבל בסוף נכתוב שזה היה בכלל חלום.
שגם אם יחשבו שזה אני - יש לי קיבעון (תזארוס, זוכרים?) בקטע
הזה -
יבינו שזה לא עלי באמת.
בדרך חשבתי גם להוסיף אסוציאציות, דוגמאות דומות, מוסר השכל
ומה לא.
כך הכל היה מוכן בראש שלי,
ואז התחלתי לכתוב אותו ...
איכשהו אני בהתבטאות במוח יותר טוב מהתבטאות בכתב כמו
שאומרים.
אז מצאתי את עצמי כותב למגירה שאני כל יום מבטיח לאמא שאסדר,
או לפח.
בסוף יצא משהו - לא כ"כ דומה למה שחשבתי בהתחלה, אבל בטח מספיק
להם שם בבמה.
בחודש ומשהו שחיכיתי עד שהשיר התפרסם כתבתי בפורומים הודעות
על  איזה לא בסדר זה שלוקח יותר מחודש עד שהשיר מתפרסם
ושחבל שיוצרים תמיד כותבים על עצמם ולא חושבים על אחרים
ושיהיה ממש נחמד אם מישהו יכתוב פעם על אהבה נכזבת.
דווקא ענו לי:
"זה מהעומס",
"יש שירים על אחרים"
ו"אתה  צוחק?".
אבל אני אדם רציני, אז לא התייחסתי.
בסוף התפרסם השיר.
העורך היה מאוד עייף באותו היום ושכח להמליץ עלי,
אבל אני לא התעצלתי ושלחתי email להזכיר לו.
ואז הגיעו התגובות.
תשמעו, לא ידעתי שאנשים בבמה כ"כ לא מבינים בשירה.
איזה אחד - דה איגל הז לנדד הוא קורא לעצמו -
אמר שהשיר בנאלי.
עוד אחד,  שהסתתר מאחורי ראשי התיבות ע. פ. (כנראה בגלל הבושות
שעמד לעשות לעצמו),
כתב שהשיר רדוד, מנוכר ואינו מאפשר אף הזדהות אנושית
(העתקתי לכם את זה).
וכן הלאה וכן הלאה.
הציון הקבוע היה  1   -
אני דווקא אוהב להיות מספר 1,
אבל הבנתי שבבמה הכוונה אחרת.
אז ככה, אני לא צריך אתכם שם בבמה ולא מעניין אותי לשמוע מה
אתם חושבים עלי.
אני פשוט הולך.
שלום ולא להתראות!
... עד השיר הבא.