מוות בבוקרו של יום ראשון.
חסר הגיון
ככריכת ספר עוד בראשיתו.
לפתע קשה.
קשה לפרוט לפרוטות זיכרון
גם את מעט הדפים הללו.
בעמוד האחרון
במקום בו פסקה הכתיבה
נמרח הדיו.
רק עוד שניות ספורות של חסד
והיה ניתן לסיים לכתוב,
ולו את הפיסקה הזו.
בימים אלו,
כשממהרים למות,
גם לנקודה בסוף משפט יש משמעות.
בימים האלו
לקיחת הזמן מדי כמה דקות
לסגירת מעגל
הופכת יותר ויותר לדבר נחוץ.
כמו שיחה חמה בפלאפון
בין אב לביתו
שניות אחדות לפני הפיצוץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.