אריאל ג. קול / המגע |
אולי האבק המצטבר בפינות החדר,
אולי חריקות צירי הדלת,
אולי השקט המוכר.
אני שכבתי יובלות
ללא ניד וניע.
אוזני כרוייה לרחשים המתרחשים הרחק.
הרחק משידי משגת.
נשימותי החרשתי כלובן הקיר, האילם למישעי.
עיניי ידעו עוד אז,היטב היטב ידעו, את הברכה
שבעלטה,
את הברכה שבדהייה
אל רצפת החדר.
רק המגע,
המגע כה
קר,
מלאכותי, מנוכר.
זאת עדיין לא סיפרתי לכם,
עד כמה קר הוא
המגע.
עד כמה חסר לי
המגע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|