כשדיברו בהתחלה על חוק מאגר הנתונים לזיהוי פלילי, הייתי ממש
בעד.
המטרה של החוק היתה לאפשר בניית מאגר נתוני דנ"א, טביעות
אצבעות ופירוט רפואי בעל עניין מכל אזרחי ותושבי המדינה. היו
המון מתנגדים. האמת, אני לא יכול להבין איך אזרח שומר חוק
ושפוי בדעתו יכול להתנגד לדבר כזה.
טוב, בדיוק פרצו לי הביתה אז, והמשטרה בקושי גבתה ממני את
התלונה שלי. אתם מבינים, אולי היו טביעות אצבעות בבית, או
שרידי שערות, או עדויות אחרות, אבל השוטרים ידעו שבכל מקרה אין
להם סיכוי לעלות על המבצעים. בדיקות דנ"א הן יקרות מדי מכדי
להשתמש בהן בפריצות, ואפילו אם יבצעו את בדיקות הדנ"א, מה
הסיכויים שהפורץ מופיע ברישומים שלהם? בדיקת דנ"א שווה משהו רק
אם יש לך כנגד מה להשוות אותה. ובדיקת טביעת אצבעות, גם דורשת
שהטביעות יהיו במאגר. שלא לדבר על זה שהיא בקושי שווה משהו
בבית המשפט, אם אין עוד עדויות שיחזקו אותה. אז הם בקושי עשו
כמה תנועות כדי לצאת ידי חובה, ועזבו אותי להסתדר עם הביטוח.
הדבר המגוחך בכל הסיפור היה שבעצם היה מאגר נתוני דנ"א בנוי
ומוכן לשימוש. בצה"ל כמובן. מאגר הנתונים שנועד לזיהוי חללים,
חלילה. אלא שעל פי חוק אסור להשתמש במאגר הזה לכל צורך אחר. מן
הסתם כדי למנוע מחאות מצד מתגייסים על הפלישה לפרטיותם או על
האח הגדול או משהו כזה. אני חושב שאף אחד שלא פרצו לו הביתה לא
מבין מה זו באמת פלישה לפרטיות. לא נראה לי שהעובדה שהנתונים
שלי מופיעים במחשב של המשטרה היא פלישה גרועה יותר לפרטיות שלי
מאשר מה שהרגשתי כשראיתי שאיזה מניאק הרשה לעצמו להכנס לבית
שלי ולחטט בחפצים שלי. אני מתכוון - הצמיד שקניתי לאשתי ליום
הנישואין העשרים שלנו! לכל הרוחות, איזו זכות יש לנבלות האלה
לפשוט על הרכוש ועל החיים שלי?
בכל אופן, הרוחות התחילו להשתנות כשהיה גל הפריצות הגדול,
שהמשטרה לא הצליחה לתת לו מענה. סדרה של פריצות לבתים ולכלי
רכב, ששטפה את כל הארץ. אתם מבינים, היה קל להעביר את הסחורה
הגנובה לאוטונומיה, ששיתוף הפעולה של השוטרים שלה איתנו לא היה
מהמשובחים, ולפורצים היה ברור שסיכון התפיסה הוא ממש קטן. המון
בתים נפרצו, ואנשים התחילו להבין שאולי חשוב יותר להגן על
הזכויות של האזרחים הישרים, ולא של הפושעים.
השינוי בעצם התחולל אחרי שהסתיים פענוח הגנום האנושי, לאו
דווקא בגלל פענוח הגנום האנושי, אלא בגללי שאמצעי הרצפת גנים
נהיו זולים, מדויקים וקלים לתפעול לאין שיעור בעקבות הפרויקט.
לרפואה היה הרבה מה להרוויח מהשימוש היומיומי במרצפי גנים,
ופתאום חידושים שונים ומשונים בתהליך היו עניין של יומיום.
מעבדות גנטיות פרחו ושיגשגו בכל מקום, וזיהוי גנטי הפך פתאום
לעסק זול, פשוט - ומשתלם.
ואחד המרוויחים מכך היה מדע הזיהוי הפלילי. אם קודם היו
מסתפקים בכמה אתרים על הרצף הגנטי לשם זיהוי גנטי, הרי שעם
המרצפים החדשים, אפשר היה לבנות רצף גנטי מלא, בקלות מדהימה.
עדויות מעין אלו היו שוות פי כמה בבתי המשפט מהעדויות מהסוג
הישן, וקלות הרבה יותר להשגה. פתאום למשטרה היו כלים. ופתאום
הציבור נהיה מודע למה שאפשר להשיג באמצעות הכלים האלה.
המאבקים בדרך לאישור החוק היו קשים באופן מפתיע. המתנגדים
הגיעו מכל רחבי הקשת הפוליטית, החל בדתיים, שהתנגדו לחוק
מטעמים מגוונים, כשאחד הבולטים בהם היה שהיה בבניית המאגר בגדר
מיפקד, מפלגות השמאל הנאורות, שהתנגדו למה שהן כינו "מדיניות
האח הגדול", המפלגות הערביות, שחשו משום מה כי ייעשה במאגר
מעין זה שימוש ישיר כנגד בני עמם... נראה כי לכל אחד היה
איזשהו נימוק למה הוא לא רוצה שהרצף הגנטי שלו יהיה ידוע
למדינה.
בסופו של דבר החוק עבר. אני רוצה להאמין שלתסיסה הגדולה
בציבור, שהתבטאה היטב בסקרים לקראת הבחירות הקרבות, בעקבות מכת
הפריצות אין קשר לכך. יותר מכך, אני רוצה להאמין שלפריצה לביתו
של השר לבטחון פנים, שבוע וחצי לפני ההצבעה בקריאה השניה לא
היה קשר לכך. אבל מן הסתם אני טועה. זה לא ממש שינה לי. מה
שהיה חשוב לי הוא שחוק מאגר הנתונים לזיהוי פלילי עבר. סוף סוף
למשטרה ניתן כלי יעיל למלחמה בפשע, שיוכל לעזור לנו, האזרחים
שומרי החוק, לישון טוב יותר בלילה. וזה מה שחשוב, לא?
בתחילה, הוכנסו למאגר עבריינים מוכרים בלבד. זה היה עניין של
הליך ביורוקרטי, בסך הכל. מכל אחד מהן נלקחה דגימת תאי עור,
טביעת האצבעות שלהם שהיתה כבר במחשבי המשטרה, ופרטים רפואיים,
ונבנה לכל אחד מהם תיק מזהה. בהדרגה, החלו מבצעי דגימה גם מקרב
האוכלוסיה הכללית. עדיין, החוק לא איפשר, בחלמאיות רבה, לדעתי,
להשתמש במאגר הנתונים הצבאי. ולכן המשטרה נדרשה לבנות את המאגר
מאפס, בתקציב נמוך באופן מגוחך שהוקצה לה לצורך העניין. (הלחץ
של המפלגות הדתיות בכיוון הזה הסתבר כיעיל הרבה יותר מלחצן נגד
החוק עצמו).
אך לבסוף, לאחר חמש השנים שהוקצו לבניית המאגר, פלוס שנתיים של
חריגה מלוח הזמנים, היה המאגר בנוי לתלפיות.
בתחילה, היתה עליה תלולה בלכידת עבריינים, וירידה מתאימה
בעבירות רכוש. אחרי הכל, הפשע לא כל כך משתלם כשכמעט בטוח
שתיתפס. אבל זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. עם ההתעדכנות
בטכנולוגיה המשטרתית, התעדכנו גם הפושעים, כמעט באותה מהירות.
פריצות לבתים החלו להתבצע על ידי פורצים הלבושים, פרט לכפפות
המסורתיות, גם בסרבלים אלסטיים שלמים, כולל ברדס שכיסה את שיער
הראש ואת הגבות, ומנע נשירת שערות שבאמצעותן ניתן היה לזהות את
המבצע. הפושעים הלכו והשתכללו, והקפידו יותר ויותר להימנע
מלהותיר אחריהם עקבות דנ"א בזירות הפשע, כשבעקבות גל הלכידות
הגדול בא גם גל גדול של "שיעורים פרטיים" בבתי הכלא של
עבריינים שהשתלמו בנושא ולימדו את חבריהם כיצד להימנע מלכידה.
העליה בלכידת עבריינים התמתנה, עד שלבסוף נראתה גם מגמת ירידה.
במקביל, הסטטיסטיקה של עבירות רכוש החלה לעלות שוב, באופן
שהדאיג מאד את האחראים לאכיפת החוק. נראה שכמויות גדולות של
ציוד יקר ישבו להן מושבתות במעבדות הזיהוי הפלילי, מחכות לסליל
דנ"א מיותם או לטביעת אצבעות חסרת זהירות שיעירו אותן ממרבצן.
הציוד הזה היה חייב לשמש איזושהי מטרה מועילה.
ואכן הוא שימש. אתמול קיבלתי בדואר שובר ברירת קנס על השלכת
פסולת ברשות הרבים. לפני שלושה שבועות, כך נראה, ירדתי
מהכרמלית, עמוס סלים מהשוק, והפלתי בלי כוונה את כרטיס הנסיעה
שלי על הרצפה. זוהיתי על ידי טביעות האצבעות שלי על הכרטיס,
ותאי עור מתים שנמצאו עליו. עכשיו יש לי ברירה, לשלם את ה- 350
ש"ח קנס שקיבלתי, או להישפט על העבירה.
אתם מבינים, זה השימוש המועיל שמצאו למאגר הנתונים לזיהוי
פלילי, שבנו אותו בעמל כה רב. פרט למקרי תקיפה, אונס ורצח,
שלמבצעיהם בדרך כלל כמעט בלתי אפשרי לא להשאיר שרידים ניתנים
לזיהוי מאחוריהם, המערכת המשוכללת הזו משמשת לזיהוי עבריינים
זעירים, כמוני. שהרי, צריך להיות ברור לכל בר דעת - פורצים
עשויים ללבוש חליפות אלסטיות מלאות כשהם יוצאים לפריצות, אבל
מעטים מאד הם האנשים שילבשו כפפות לנסיעה פשוטה בכרמלית...