הזמן עובר החיים נאבדים כמו מי ים שתתפוס בידך. כך או כך הם
ישפכו, ואם תנסה לתפוס חזק האגרוף יאבד את כולם.
תחושה עצובה של פריחה מוקדמת. מעבר לשיא, וגם כן שיא.
אל תדאג אומר דניאל, תמיד יש עוד גומייה. גומייה גדולה יותר
שתוכל להגיע איתה רחוק יותר לפני שתוקפץ חזרה אל מעבר לפסגה,
במורד השיא.
כמו גרגר חול ברוח, בורח.
עצבות של פספוס, דמעה של בזבוז, שנוחתת למלוא החופן מי הים,
וממליחה.
הסתכל סביבך ואתה מת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.