שנינו ישובים למדרגות
של מצפה כוכבים .
אתה מתאר באוזני תיאוריות על  חורים שחורים.
כוכב שביט נדיר חוצה את שמי הארץ.
לא יהיה עוד לילה כמו השקט הזה.
כמו השביט, הוא ישוב רק עוד שבעים שנה.

גם אותנו שבר המפץ הגדול.
מתוך החומר הצפוף שהייתי אתה,
נוצרו שני עולמות שונים.
אני נגה.
אתה מאדים.
אני היום מסה צפופה של כאב
קרני אור חולפות דרכי ונמוגות.
גם אני מסתובבת סביב מרכז הכובד
של עצמי .
תמיד במעגלים.

לעולם לא אביט בכוכבים
מבלי לחשוב אותך.