כל מה שזכור לי מאותו ערב קסום, ובעיקר למעשה זכור -
הן זוג עיניה הכחולות, הן נצצו שם בחושך,
ואני מרגישה כמו עוד נייר שכתבו עליו פעם את המילים האלה.
ראיתי את המבט הזה.
רק באותו ערב,
מבט של רצון ותקווה ואולי בו בזמן באיזה שהוא מקום,
עמוק עמוק היה גם פחד.
התחושה שלשיים את ידיי סביב מותניה,
אגן אל אגן צמוד,
הרגשת הבל פיה באוזני,
וטעם שפתייה מהול בסיגירה.
הילדה הקטנה שבפנים נמצאת ואני סתם ללא זכות.
הבוהן שליטפה לחי חלקה מלאת נמשים,
השיער הרך והנעים,
קולות שפיה הוציא בזמן טיול סביב טבורה -
העניקו לי רגע קסום מיוחד.
וכוכב שנפל אי שם במרומים לה ביקשתי טוב ובקשתה לי עדיין נשארה
באוויר.





מוקדש לילדה המתוקה ביותר בעולם - ליאור
נכתב בסוף יולי, 2002