אתה אומר,
שאני יפה כשאני עייפה.
עיני עצומות למחצה,
גופי שרוע ללא ניע,
כמו הייתי בובת סמרטוטים.
אתה אומר,
שאני יפה כשאני עייפה.
אבק הדרכים על רגליי,
כמו פודרה המכסה על היבלות.
וראשי הפועם בכאב,
מונח על כרית דאגות,
כמו שוקל לפחות,
טון וחצי.
אתה אומר,
שאני יפה כשאני עייפה.
אפאטית מדי לענות,
או למחות,
או לבכות,
רק לנוח,
להיות כה יפה עד הבוקר,
באור הירח מן החלון הפעור,
עד ששוב יפציע שחר,
יום חדש להוציא ממני את הכיעור.