יום שיגרתי למדי, השמש זרחה בקרניים לא מזיקות של בוקר, העננים
לא היו אפורים מידי, ולמרות זאת טיפטף גשם ונירטבתי ממנו באושר
רב.
הלימודים בבית הספר היסודי הסתיימו לאותו היום, ואני הילכתי על
סף המדרכה, על אותו הסף שצבוע אדום-לבן.
דבר מה הידהד בראשי בעודי חולפת על פני העצים (או שמה תמונות
העצים חולפות על פני?): לא ידעתי איך להחזיר לו את הבית.
יצור חמוד ומיסכן. הרמתי אותו בשתי כפות ידיי הקטנות.מזיכרוני
אומר שהוא היה די רכרוכי, חלקלק למגע, שמנוני, נו, חילזון.
דימיינתי אותו מנווט אליי את מחושיו הדקים, זועק
לעזרה:"הצילו...הצילו...הצילו?" הרגשתי כמו רוצחת ובעותה עת
תינוקית משהייתי - ילדה בת 8 ועדיין לא שמה לב לאלו שקורת גגם
תלויה בדריכת רגלי. ויתרתי בתיקווה לטוב, אך עדין הטרידה את
דעתי קריאת ה"הצילו?" של היצור חסר האונים.
מחשבות מצפוניות כאלו העסיקו אותי באותה העת: מי אני שאגזול
חייו של חילזון מיסכן? הרי לפני שנתיים - שלוש שיחקתי איתם
בבוץ, אפילו בניתי להם מין ארמון קטן וטיפשי שנהרס כל פעם מחדש
על ידי גשם כבד מידי. אף פעם לא התייאשתי או ניכנעתי אל הגשם,
בניתי את הארמון שוב ושוב.
איפושהו, תמימות מתוקה כזו, של ילדה קטנה כנגד כוח טבע כמו
גשם, ניראית לי תמיד טיפשית במבט לאחור.
אחר כך עליתי במדרגות הביתה, מדוכדכת מעט. סגרתי את המיטריה,
אך למרות זאת היא הזילה טיפות גשם על רצפת הבית. הלכתי לישון
באותה ההרגשה הנוראית שחזרתי איתה.
חלמתי על החילזון חוזר ללא בית אל ילדיו. הם הביטו בו בפחד
העצוב ביותר שיכולתי לדמיין, מרחמים על אביהם, כאילו מתאבלים
על מותו הקרב, כניראה שהוא גסס.
במבטו אליהם הוא אמר להם לזחול רק בפינות של הרחוב, כי זה בטוח
יותר מפני הולכי רגל ענקיים או רכבים עצומים (נקודת מבטו של
חילזון), והם הזליגו דימעתם וליטפוהו במחושיהם לשלום.
התעוררתי מהחלום וצמרמורת בעורפי. דימיינתי לי איך זה להיות
חילזון מעוך ללא בית, יותר גרוע, ללא אף אחד שיכול להחזיר לך
את הבית.
לפתע עברה בראשי מחשבת הקלה: למרות כל הסבל החורפי והקר, למרות
כל הכאב שבשבירה ובמעיכה - סוף סוף הוא חופשי, הורדתי מהנטל
שלו, אין לו לסחוב א כל הצרות על הגב, עכשיו הוא יכול לצוף כמו
שבלול על שלוליות המים המטונפות שליד בית הספר. עכשיו הוא
חופשי! אולי אפילו...מאושר?
זאת היתה מחשבה מאוד מעוררת, הרגשתי פתאום כל כך טוב עם עצמי;
מי היה מאמין שאם הייתי באה לשיעור בזמן ולא מתעכבת בלריב מכות
עם השכנה, לא הייתי משחררת אותו לחופשי?
|
