נעמי אלומים / הנדר |
לחוות מנוחת עולמים;
ואני בעבים מרחפת, דואה
מנקרת עיני הסומים.
מאוחר, כבר חשוך, כוכבים נוצצים
בתפזורת שוקטת השחור;
ומולי הירח מבריק בין עצים,
משתקף על כנפיו של הדרור.
מנומנם הגורל, נס בתלם כבד
של בחירות נואשות, של תקווה;
משמחת נפשי מדורה על האיד
שבנבל הנפש נכווה.
כך לנצח אנוד בין יום גשם קודר
לבין שמש יוקדת מצחי;
אתנחם בזרועות איש אחד הנודר
אהבה בחלום בלא בכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|