נעמי אלומים / הנדר |
נעמי אלומים / הנדר |
בקרבי נעצמה עין דוממת, לאה, לחוות מנוחת עולמים; ואני בעבים מרחפת, דואה מנקרת עיני הסומים. מאוחר, כבר חשוך, כוכבים נוצצים בתפזורת שוקטת השחור; ומולי הירח מבריק בין עצים, משתקף על כנפיו של הדרור. מנומנם הגורל, נס בתלם כבד של בחירות נואשות, של תקווה; משמחת נפשי מדורה על האיד שבנבל הנפש נכווה. כך לנצח אנוד בין יום גשם קודר לבין שמש יוקדת מצחי; אתנחם בזרועות איש אחד הנודר אהבה בחלום בלא בכי. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|